א וככלות אלה נגשו אלי השרים לאמר לא-נבדלו העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבתיהם לכנעני החתי הפרזי היבוסי העמני המאבי המצרי והאמרי : ב כינשאו מבנתיהם להם ולבניהם והתערבו זרע הקדש בעמי הארצות ויד השרים והמגנים היתה במעל הזה ראשונה : ג וכשמעי את-הדבר הזה קרעתי את-בגדי ומעילי ואמרטה משער ראשי וזקני ואשבה משומם : ד ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי-ישראל על מעל הגולה ואני ישב משומם עד למנחת הערב : ה ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי ואכרעה על-ברכי ואפרשה כפי אל-יהוה אלהי : ו ואמרה אלהי בשתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך כי עונתינו רבו למעלה ! אש ואשמתנו גדלה עד לשמים : ז מימי אבתינו אנחנו באשמה גדלה עד היום הזה ובעונתינו נתנו אנחנו מלכינו כהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובבזה ובבשת פנים כהיום הזה : ח ועתה כמעט-רגע היתה תחנה מאת יהוה אלהינו להשאיר לנו פליטה ולתת-לנו יתד במקום קדשו להאיר עינינו אלהינו ולתתנו מחיה מעט בעבדתנו : ט כי-עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט-עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת-לנו מחיה לרומם את-בית אלהינו ולהעמיד את-חרבתיו ולתת-לנו גדר ביהודה ובירושלם : י ו...
אל הספר