א בשנת שלוש לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל אשר-נקרא שמו בלטשאצר ואמת הדבר וצבא גדול ובין את-הדבר ובינה לו במראה : ב בימים ההם אני דניאל הייתי מתאבל שלשה שבעים ימים : ג לחם חמדות לא אכלתי ובשר ויין לא-בא אל-פי וסוך לא-סכתי עדמלאת שלשת שבעים ימים : ד וביום עשרים וארבעה לחדש הראשון ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל : ה ואשא את-עיני וארא והנה איש-אחד לבוש בדים ומתניו חגרים בכתם אופז : ו וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרעתיו ומרגלתיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון : ז וראיתי אני דניאל לבדי את-המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את-המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא : ח ואני נשארתי לבדי ואראה את-המראה הגדלה הזאת ולא נשאר-בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח : ט ואשמע את-קול דבריו וכשמעי את-קול דבריו ואני הייתי נרדם על-פני ופני ארצה : י והנה-יד נגעה בי ותניעני על-ברכי וכפות ידי : יא ויאמר אלי דניאל אישחמדות הבן בדברים אשר אנכי דבר אליך ועמד על-עמדך כי עתה שלחתי אליך ובדברו עמי את-הדבר הזה עמדתי מרעיד : יב ויאמר אלי אל-תירא דניאל כי מן-היום הראשון אשר נתת את-לב...
אל הספר