א ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו ושנתו נהיתה עליו : ב ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים להגיד למלך חלמתיו ויבאו ויעמדו לפני המלך : ג ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את-החלום : ד וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא : ה ענה מלכא ואמר לכשדאי מלתא מני אזדא הן לא תהודעונני חלמא ופשרה הדמין תתעבדון ובתיכון נולי יתשמון : ו והן חלמא ופשרה תהחון מתנן ונבזבה ויקר שגיא תקבלון מן-קדמי להן חלמא ופשרה החוני : ז ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה : ח ענה מלכא ואמר מן-יציב ידע אנה די עדנא אנתון זבנין כל-קבל די חזיתון די אזדא מני מלתא : ט די הן-חלמא לא תהודענני חדה-היא דתכון ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני : י ענו כשדאי קדם-מלכא ואמרין לא-איתי אנש על-יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל-קבל די כל-מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל-חרחם ואשף וכשדי : יא ומלתא די-מלכה שאל יקירה ואחרן לא איתי די יחונה קדם מלכא להן אלהין די מדרהון עם-בשרא לא איתוהי : יב כל...
אל הספר