א וירע אל-יונה רעה גדולה ויחר לו : ב ויתפלל אל-יהוה ויאמר אנה יהוה הלוא-זה דברי עד-היותי על-אדמתי על-כן קדמתי לברח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל-חנון ורחום ארך אפים ורב-חסד ונחם על-הרעה : ג ועתה יהוה קח-נא את-נפשי ממני כי טוב מותי מחיי : ד ויאמר יהוה ההיטב חרה לך : ה ויצא יונה מן-העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סכה וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה-יהיה בעיר : ו וימן יהוה-אלהים קיקיון ויעל מעל ליונה להיות צל על-ראשו להציל לו מרעתו וישמח יונה על-הקיקיון שמחה גדולה : ז וימן האלהים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את-הקיקיון וייבש : ח ויהי כזרח השמש וימן אלהים רוח קדים חרישית ותך השמש על-ראש יונה ויתעלף וישאל את-נפשו למות ויאמר טוב מותי מחיי : ט ויאמר אלהים אל-יונה ההיטב חרה-לך על-הקיקיון ויאמר היטב חרה-לי עד-מות : י ויאמר יהוה אתה חסת על-הקיקיון אשר לא-עמלת בו ולא גדלתו שבן-לילה היה ובן-לילה אבד : יא ואני לא אחוס על-נינוה העיר הגדולה אשר יש-בה הרבה משתיםעשרה רבו אדם אשר לא-ידע בין-ימינו לשמאלו ובהמה רבה :
אל הספר