א והיה מספר בני-ישראל כחול הים אשר לא-ימד ולא ימפר והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם יאמר להם בני אל-חי : ב ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן-הארץ כי גדול יום יזרעאל : ג אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה : ד ריבו באמכם ריבו כי-היא לא אשתי ואנכי לא אישה ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה : ה פן-אפשיטנה ערמה והצגתיה כיום הולדה ושמתיה כמדבר ושתה כארץ ציה והמתיה בצמא : ו ואת-בניה לא ארחם כי-בני זנונים המה : ז כי זנתה אמם הבישה הורתם כי אמרה אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי : ח לכן הנני-שך את-דרכך במירים וגדרתי את-גדרה ונתיבותיה לא תמצא : ט ורדפה את-מאהביה ולאתשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל-אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה : י והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל : יא לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכמות את-ערותה : יב ועתה אגלה את-נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא-יצילנה מידי : יג והשבתי כל-משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה : יד והשמתי גפנה ותאנתה אשר אמרה אתנה המה לי אשר נתנו...
אל הספר