א ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם שים פניך על-הר שעיר והנבא עליו : ג ואמרת לו כה אמר אדני יהוה הנני אליך הר-שעיר ונטיתי ידי עליך ונתתיך שממה ומשמה : ד עריך חרבה אשים ואתה שממה תהיה וידעת כי-אני יהוה : ה יען היות לך איבת עולם ותגר אתבני-ישראל על-ידי-חרב בעת אידם בעת עון קץ : ו לכן חי-אני נאם אדני יהוה כי-לדם אעשך ודם ירדפך אם-לא דם שנאת ודם ירדפך : ז ונתתי את-הר שעיר לשממה ושממה והכרתי ממנו עבר ושב : ח ומלאתי את-הריו חלליו גבעותיך וגאותיך וכל-אפיקיך חלליחרב יפלו בהם : ט שממות עולם אתנך ועריך לא תשבנה וידעתם כי-אני יהוה : י יען אמרך את-שני הגוים ואת-שתי הארצות לי תהיינה וירשנוה ויהוה שם היה : יא לכן חי-אני נאם אדני יהוה ועשיתי כאפך וכקנאתך אשר עשיתה משנאתיך בם ונודעתי בם כאשר אשפטך : יב וידעת כי-אני יהוה שמעתי את-כל-נאצותיך אשר אמרת על-הרי ישראל לאמר שממו לנו נתנו לאכלה : יג ותגדילו עלי בפיכם והעתרתם עלי דבריכם אני שמעתי : יד כה אמר אדני יהוה כשמח כל-הארץ שממה אעשה-לך : טו כשמחתך לנחלת בית-ישראל על אשרשממה כן אעשה-לך שממה תהיה הר-שעיר וכל-אדום כלה וידעו כי-אני יהוה :
אל הספר