א ויהי בשתי עשרה שנה בשני-עשר חדש באחד לחדש היה דבר-יהוה אלי לאמר : ב בןאדם שא קינה על-פרעה מלך-מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח-מים ברגליך ותרפס נהרותם : ג כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את-רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי : ד ונטשתיך בארץ על-פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל-עוף השמים והשבעתי ממך חית כל-הארץ : ה ונתתי את-בשרך עלההרים ומלאתי הגאיות רמותך : ו והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל-ההרים ואפקים ימלאון ממך : ז וכמיתי בכבותך שמים והקדרתי את-ככביהם שמש בענן אכמנו וירח לא-יאיר אורו : ח כל-מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על-ארצך נאם אדני יהוה : ט והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על-ארצות אשר לא-ידעתם : י והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על-פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך : יא כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך-בבל תבואך : יב בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את-גאון מצרים ונשמד כל-המונה : יג והאבדתי אתכל-בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל-אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם : יד אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם...
אל הספר