א ויהי דבר-יהוה אלי לאמר : ב בן-אדם שים פניך אל-בני עמון והנבא עליהם : ג ואמרת לבני עמון שמעו דבר-אדני יהוה כה-אמר אדני יהוה יען אמרך האח אל-מקדשי כי-נחל ואל-אדמת ישראל כי נשמה ואל-בית יהודה כי הלכו בגולה : ד לכן הנני נתנך לבני-קדם למורשה וישבו טירותיהם בך ונתנו בך משכניהם המה יאכלו פריך והמה ישתו חלבך : ה ונתתי את-רבה לנוה גמלים ואת-בני עמון למרבץ-צאן וידעתם כי-אני יהוה : ו כי כה אמר אדני יהוה יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל-שאטך בנפש אל-אדמת ישראל : ז לכן הנני נטיתי את-ידי עליך ונתתיך לבז לגוים והכרתיך מן-העמים והאבדתיך מן-הארצות אשמידך וידעת כי-אני יהוה : ח כה אמר אדני יהוה יען אמר מואב ושעיר הנה ככל-הגוים בית יהודה : ט לכן הנני פתח את-כתף מואב מהערים מעריו מקצהו צבי ארץ בית הישימת בעל מעון וקריתימה : י לבני-קדם על-בני עמון ונתתיה למורשה למען לא-תזכר בני-עמון בגוים : יא ובמואב אעשה שפטים וידעו כי-אני יהוה : יב כה אמר אדני יהוה יען עשות אדום בנקם נקם לבית יהודה ויאשמו אשום ונקמו בהם : יג לכן כה אמר אדני יהוה ונטתי ידי על-אדום והכרתי ממנה אדם ובהמה ונתתיה חרבה מתימן ודדנה בחרב יפלו :...
אל הספר