א כה אמר יהוה הנני מעיר על-בבל ואל-ישבי לב קמי רוח משחית : ב ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את -ארצה כי-היו עליה ממביב ביום רעה : ג אל-ידרך ידרך הדרך קשתו ואל-יתעל בסרינו ואל-תחמלו אל-בחריה החרימו כל-צבאה : ד ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה : ה כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל : ו נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל-תדמו בעונה כי -עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה : ז כוס-זהב בבל ביד-יהוה משכרת כל-הארץ מיינה שתו גוים על-כן יתהללו גוים : ח פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא : ט רפאנו רפאנו את-בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי-נגע אל -השמים משפטה ונשא עד-שחקים : י הוציא יהוה את-צדקתינו באו ונספרה בציון את-מעשה יהוה אלהינו : יא הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את-רוח מלכי מדי כי-על-בבל מזמתו להשחיתה כי-נקמת יהוה היא נקמת היכלו : יב אל-חומת בבל שאו-נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם-זמם יהוה גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל : יג שכנת על-מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך : יד נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם-מלאתיך אד...
אל הספר