א למואב כה-אמר -יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל-נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה : ב אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם-מדמן תדמי אחריך תלך חרב : ג קול צעקה מחרנים שד ושבר גדול : ד נשברה מואב השמיעו זעקה צעיריה : ה כי מעלה הלחית בבכי יעלה-בכי כי במורד חרונים צרי צעקת-שבר שמעו : ו נסו מלטו נפשכם ותהינה כערוער במדבר : ז כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם-את תלכדי ויצא כמוש בגולה כהניו ושריו יחדיו : ח ויבא שדד אל-כלעיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה : ט תנו-ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן : י ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם : יא שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל-שמריו ולא-הורק מכלי אל-כלי ובגולה לא הלך על-כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר : יב לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ושלחתי-לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו : יג ובש מואב מכמוש כאשר-בשו בית ישראל מבית אל מבטחם : יד איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי-חיל למלחמה : טו שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לחבח נאם-המלך יהוה צבאות שמו : טז קרוב איד-מואב לבוא ורעתו מהר...
אל הספר