א אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו על-דברי הבצרות : ב אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה : ג ואדריהם שלחו צעיריהם למים באו על-גבים לא-מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם : ד בעבור האדמה חתה כי לא-היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם : ה כי גם-אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא-היה דשא : ו ופראים עמדו על-שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי-אין עשב : ז אם-עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי-רבו משובתינו לך חטאנו : ח מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון : ט למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא-יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל-תנחנו : י כה-אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חחאתם : יא ויאמר יהוה אלי אל-תתפלל בעדהעם הזה לטובה : יב כי יצמו אינני שמע אל-רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם : יג ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא-תראו חרב ורעב לא-יהיה לכם כי-שלום אמת אתן לכם במקום הזה : יד ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואל...
אל הספר