א העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל-בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול : ב הנוה והמענגה דמיתי בת-ציון : ג אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את-ידו : ד קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי-פנה היום כי ינטו צללי-ערב : ה קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה : ו כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על-ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה : ז כהקיר ביר מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על-פני תמיד חלי ומכה : ח הוסרי ירושלם פן-תקע נפשי ממך פן-אשימך שממה ארץ לוא נושבה : ט כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על-סלסלות : י על-מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר-יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו-בו : יא ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על-עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי-גםאיש עם-אשה ילכדו זקן עם-מלא ימים : יב ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כיאחה את-ידי על-ישבי הארץ נאם-יהוה : יג כי מקטנם ועד-גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד-כהן כלו עשה שקר : יד וירפאו את-שבר עמי על-נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום :...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית