א הנה יהוה בוקק הארץ ובולקה ועוה פניה והפיץ ישביה : ב והיה כעם ככהן כעבד כאדניו כשפחה כגברתה כקונה כמוכר כמלוה כלוה כנשה כאשר נשא בו : ג הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז כי יהוה דבר את-הדבר הזה : ד אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם-הארץ : ה והארץ חנפה תחת ישביה כי-עברו תורת חלפו חק הפרו ברית עולם : ו על-כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על-כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער : ז אבל תירוש אמללה-גפן נאנחו כל-שמחי-לב : ח שבת משוש תפים חדל שאון עליזים שבת משוש כנור : ט בשיר לא ישתו-יין ימר שכר לשתיו : י נשברה קרית-תהו סגר כל-בית מבוא : יא צוחה על-היין בחוצות ערבה כל-שמחה גלה משוש הארץ : יב נשאר בעיר שמה ושאיה יכת-שער : יג כי כה יהיה בקרב הארץ בתוך העמים כנקף זית כעוללת אם-כלה בציר : יד המה ישאו קולם ירנו בגאון יהוה צהלו מים : טו על-כן בארים כבדו יהוה באיי הים שם יהוה אלהי ישראל : טז מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק ואמר רזי-לי רזי-לי אוי לי בגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו : יז פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ : יח והיה הנס מקול הפחד יפל אל-הפחת והעולה מתוך הפחת ילכד בפח כי-ארבות ממרום נפתחו וירעשו מוסדי...
אל הספר