א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את-פני יהוה ס ויאמר יהוה אל-שאול ואל-בית הדמים על-אשר-המית את-הגבענים : ב ויקרא המלך לגבענים ויאמר אליהם והגבענים לא מבני ישראל המה כי אם-מיתר האמרי ובני ישראל נשבעו להם ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה : ג ויאמר דוד אל-הגבענים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את-נחלת יהוה : ד ויאמרו לו הגבענים אין-לנו כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו ואין-לנו איש להמית בישראל ויאמר מה-אתם אמרים אעשה לכם : ה ויאמרו אל-המלך האיש אשר כלנו ואשר דמה-לנו נשמדנו מהתיצב בכל-גבל ישראל : ו יתן-לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום ליהוה בגבעת שאול בחיר יהוה ס ויאמר המלך אני אתן : ז ויחמל המלך על-מפי-בשת בן-יהונתן בן-שאול על-שבעת יהוה אשר בינתם בין דוד ובין יהונתן בן-שאול : ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה אשר ילדה לשאול את-ארמני ואת-מפבשת ואת-חמשת בני מיכל בת-שאול אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי המחלתי : ט ויתנם ביד הגבענים ויקיעם בהר לפני יהוה ויפלו שבעתם יחד והמה המתו בימי קציר בראשנים בתחלת קציר שערים : י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותחהו לה אל-הצור מתחלת קציר עד נתך-מים עליה...
אל הספר