א וידע יואב בן-צריה כי-לב המלך על-אבשלום : ב וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי-נא ולבשי-נא בגדי-אבל ואל-תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על-מת : ג ובאת אל-המלך ודברת אליו כדבר הזה וישם יואב את-הדברים בפיה : ד ותאמר האשה התקעית אל-המלך ותפל על-אפיה ארצה ותשתחו ותאמר הושעה המלך : ה ויאמר-לה המלך מה-לך ותאמר אבל אשה-אלמנה אני וימת אישי : ו ולשפחתך שני בנים וינצו שניהם בשדה ואין מציל ביניהם ויכו האחד את-האחד וימת אתו : ז והנה קמה כל-המשפחה על-שפחתך ויאמרו תני את-מכה אחיו ונמתהו בנפש אחיו אשר הרג ונשמידה גם את-היורש וכבו את-גחלתי אשר נשארה לבלתי שים-לאישי שם ושארית על- פני האדמה : ח ויאמר המלך אל-האשה לכי לביתך ואני אצוה עליך : ט ותאמר האשה התקועית אל-המלך עלי אדני המלך העון ועל-בית אבי והמלך וכסאו נקי : י ויאמר המלך המדבר אליך והבאתו אלי ולא-יסיף עוד לגעת בך : יא ותאמר יזכר-נא המלך את-יהוה אלהיך מהרבת גאל הדם לשחת ולא ישמידו את-בני ויאמר חי-יהוה אם-יפל משערת בנך ארצה : יב ותאמר האשה תדבר-נא שפחתך אל-אדני המלך דבר ויאמר דברי : יג ותאמר האשה ולמה חשבתה כזאת על-עם א...
אל הספר