א וישמע בן-שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו וכל-ישראל נבהלו : ב ושני אנשים שרי-גדודים היו בן-שאול שם האחד בענה ושם השני רכב בני רמון הבארתי מבני בנימן כי גם-בארות תחשב על-בנימן : ג ויברחו הבארתים גתימה ויהיו-שם גרים עד היום הזה : ד וליהונתן בן-שאול בן נכה רגלים בן-חמש שנים היה בבא שמעת שאול ויהונתן מיזרעאל ותשאהו אמנתו ותנס ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח ושמו מפיבשת : ה וילכו בני-רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל-בית איש בשת והוא שכב את משכב הצהרים : ו והנה באו עד-תוך הבית לקחי חחים ויכהו אל-החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו : ז ויבאו הבית והוא-שכב על-מחתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו ויסירו את-ראשו ויקחו את-ראשו וילכו דרך הערבה כל-הלילה : ח ויבאו את-ראש איש-בשת אל-דוד חברון ויאמרו אלהמלך הנה-ראש איש-בשת בן-שאול איבך אשר בקש את-נפשך ויתן יהוה לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו : ט ויען דוד את-רכב ואת-בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם חי-יהוה אשר-פדה את-נפשי מכל-צרה : י כי המגיד לי לאמר הנה-מת שאול והוא-היה כמבשר בעיניו ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי-לו בשרה : יא אף כיאנשים רשעים הרגו את-...
אל הספר