א ויהי איש אחד מן-הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן-ירחם בן-אליהוא בן-תחו בן-צוף אפרתי : ב ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים : ג ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני-עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה : ד ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל-בניה ובנותיה מנות : ה ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את-חנה אהב ויהוה סגר רחמה : ו וכעסתה צרתה גם-כעס בעבור ה ! עמה כי-סגר יהוה בעד רחמה : ז וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל : ח ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים : ט ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על-הכמא על-מזוזת היכל יהוה : י והיא מרת נפש ותתפלל על-יהוה ובכה תבכה : יא ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא-תשכח את-אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל-ימי חייו ומורה לא-יעלה על-ראשו : יב והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את-פיה : יג וחנה היא מדברת על-לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכ...
אל הספר