א וידבר יהוה אל-משה בהר סיני לאמר : ב דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל-הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה : ג שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את-תבואתה : ד ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר : ה את ספיח קצירך לא תקצור ואת-ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ : ו והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך : ז ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל-תבואתה לאכל : ח וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה : ט והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל-ארצכם : י וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכלישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל-אחזתו ואיש אל-משפחתו תשבו : יא יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את-ספיחיה ולא תבצרו את-נזריה : יב כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן-השדה תאכלו את-תבואתה : יג בשנת היובל הזאת תשבו איש אל-אחזתו : יד וכי-תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל-תונו איש את-אחיו : טו במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך...
אל הספר