|
|
עמוד:190
ה . קידוש השם במבחן המציאות - "איגרת השמד" לרמב"ם ( העשרה ) במאה ה , 11 בעיצומם של ימי הביניים , עמדו יהודי צפון אפריקה בפני דילמה קשה : קנאי אלמוחדין , המוסלמים , תבעו מן היהודים להצהיר בפומבי ש"אין אלוה מבלעדי אללה , ומוחמד הוא שליחו , " ולא — יומתו . הם אמנם לא מנעו מהיהודים לקיים בצנעה אורח חיים יהודי , אולם דרשו את ההצהרה הפומבית , אשר בעיניהם הייתה כהודאה בשקריות היהדות . עם זאת , נין חוקרי ההיסטוריה יש גם הסבורים כי הדוגמאות הנודדות שצלינל לעייל , על יהודים שלא ( לחמר בשבת , אינן מייצגות את הכלל , ואת מה שהיה מקובל על רונ העם . אדרבה — אלה דוגמאות יוצאות מן הכלל . הן משקפות את התנהגותן של כיתות שוליות , פרושות ומתמדדות , שנהגו חומרות מוזרות וקיצוניות גם ננושאיס אחרים . לפי חוקרים אלה , ההיתר ואף החרבה להילחם מלחמת מגן נשנת היי קיימים תמיד , ושיקפו את עמדתה המרכזת של התורה שנעל פה , רכך נהגו רונ היהודים גם נתקופה שלפני מרד החשמונאים . נגד תופעה זו יצאו בתקיפות מתתיהו החשמונאי ואנשיו , אשר החליטו להילחם גם בשבת ( מקבים אי , בי , . ( 40-38 ואכן , מכאן ואילך עמדו היהודים על נפשם גם בשבת . דרך התנהגות זו התקבלה בסופו של דבר גם במסגרת ההלכה היהודית המחייבת . * בדיון התלמודי בשאלת "ייהרג ואל יעבור , " לא נמנתה מצוות השבת ( עיינו סנהדרין ע"ד , ע"א . ( את הקבוצות שלא נהגו כך , מסיבות דתיות מבחינתם , תקף כאמור רמב"ם בלשון חריפה . אולם גם בתקופתנו , במדינת ישראל , ניצלו לעתים אויבי ישראל את השבת כמועד נוח להתקפותיהם . הדוגמה המפורסמת והקשה ביותר היא מלחמת יום הכיפורים בשנת תשל"ד — אוקטובר . 1973 הצפירה החרידה את הארץ בעיצומו של הצום , שחל באותה שנה בשבת , והגיוס הכללי נערך במהלך היום הקדוש ביותר בשנה . ההתקפה הערבית באה עלינו בהפתעה גמורה , וניצחונה של ישראל באותה מלחמה גבה קורבנות רבים ויקרים . לקחים רבים הופקו בישראל מאותה מלחמה , כדי להיות ערוכים טוב יותר בעתיד . המסקיטה בקורדובה , ספרד
|
|