|
עמוד:210
בנעוריו למד דייניסיס לדרך ענבים ליין . הוא נדד באסיה הקטנה והגיע עד להודו , ואחר כך חזר ליון . באתונה סגדו לדיוניסוס ארבע פעמים בשנה בטקסים מסתוריים . מן המחולות שנערכו בחגיגות אלה התפתח התאטרון היוני . הרומאים ערכו חג שקראו לו בכחנליה - מן השם בכחוס - אחת לשלוש שנים . היא לותה בהתפרקות יצרים לה פראית , עד כי במאה ה - 2 לפני הספירה אסר הסנט ( בית - הנבחרים של רומא ) את עריכתה . כיום משתמשים במלה " בכחנליה " לציון היללות מתוך שכרות . האמנים הקדמונים תארו את דיוניסוס כשמצחו עטור עלי גפן או קיסוס , ומרכבתו רתומה לנמרים . בכל מקום שהלך , לוו אותו נשים מחוללות , שכנו בכחנטיות . הוא העניק למלך מידס את כחו להפך כל דבר שנגע בו לזהב . אלי יון ורומא הרקולס מיתולוגיה דיוקן דיוקן או פורטרט הוא ציור או פסול של הראש והפנים . ציור הדיוקן מעביר לצופה את תכונות אפיו של המציר , את מצב רוחו - שלו או של המציר - ולכן גם נחשב למענין . הדיוקנאות הראשונים שאנו מכירים הם גלגולות שעצבו בהמר לפני כ - 6,000 שנה ונמצאו בחפירות יריחו . הקדמונים נסו לשמר את דמות המת וזכרי , לכן נהגו המצרים לציר על המכסים של ארונות קבורה את דיוקן המת . היונים והרומאים השתמשו בדיוקן כדי לתאר את תכונותיהם של אישים חשובים וכדי להאדיר את שמם של שליטים . פסול , ציור והטבעת הדיוקן על מטבעות היו האמצעים הנפוצים לכך . בעקבות התחזקות מעמדה של הנצרות , נעלם כמעט הדיוקן מהאמנות האירופית בימי הבינים , וחזר אליה רק בתקופת הרנסנס במאה ה - 14 . שליטים ועשירים הזמינו את דיוקנם אצל צירים והוא הפך סמל למעמד ולעשר . בהזמנת הדיוקן יכול היה המזמין לבקש מהציר אי הפסל שיעניק לו תכונות רצויית מסימות , כדי שיוכל להתהדר בהן . המפרסם בדיוקנאות הרנסנס הוא ציורי של לאונרדו דה וינצ'י ה " מונה ליזה " . במאה ה - 20 נעלמה יראת הכבוד שרחש הציר לציור הדיוקן . בימינו הציר אינו מתימר לספר אמת כלשהי על הדמות המצירת אלא לתאר מציאות מסימת . בציור ... .....,, מקוביסטי , לדגמה , הדיוקן ממרק למרכיביו ומחבר מחדש בהגיון אחר . בציור האקספרסיוניסטי מושם דגש בהלך הנפש של הציר , ולא של הדמות המצירת . דיוקנאית מצלמים עוסקים בדרך כלל בתכונות שהמצלם ריצה להבליט , או בהצצה של הצלם , הקולט את המצלם בהחבא . דייקן עצמי נישא אהוב על צירים רבים הוא הדיוקן העצמי . רמברנדט בן המאה ה 17 יצר סדרה ארכה של דיוקנאות עצמיים במהלך חייו . ציוריו מצטינים בכנותם , וחושפים את נכונותו לעמד מול הראי ולספר על בד הציור על עצמי . ציר ניסף הידוע בדיוקנאותיו הוא ון גוך בן המאה ה - 19 . ון גוך ספר בציורי הדייקן שלו על כאב , בדידות וסבל . בימינו בולטת האמנית האמריקנית סינדי שרמן , המצלמת סדרות צלומים , שבהם היא מבימת את עצמה במצבים שונים . בדרך זו היא הופכת את עצמה קרבן לרצח , לנערה מאהבת , לעקרת בית או לדמות מציור דיוקן מתקופת הרנסנס . כאשר הציר מציר את עצמו שלא מתוך התבוננות בדמותו , כלומר שלא באמצעות חושיו , הוא מנסה בעצם לציר מתוך נפשו , רגשותיו ומחשבותיו . במקרה זה הדייקן חושף במדת - מה את הצד הנסתר של האמן ואף רומז על קיומם של עולמות סמויים נוספים . הדייקן העצמי הוא הראי , שב ~ מ ~ עותי ס ~ קד מחפש את זהותי ומדבר עם עצמי מתוך תקוה שהצופה בי יראה בציור משהו משל עצמי . אקספרסיוניזם ון גוך , וינסנט לאונרדו דה וינצ'י פיקסו , פבלו רמברנדט , הרמנסון ון רין דיזנגוף , שאיר מנהיג ציוני , ממיסדי תל - אביב ראש העיר הראשין שלה . חי בשנים 1861 - 1936 . - ז . מאיר דיזנגוף נולד בבסרביה . בשנת 1882 הוא הצטרף לתנועת " חובבי ציין " , ואחר כך היה ביל לראשייים שסלכי אחרי הרצל , חוזה מדינת היהודים . דיזנגיף למד כימיה חקלאית באוניברסיטה של פריס , במגמה לשפר את גדול הזיתים בארץ - ישראל . לאחר שסים את למודיו , שלח איתי הברין ריטשילד בשנת ף 892 להקים בית - חישת לזכוכית בארץ - ישראל . הברון תכנן שבית - החישת ייצר בקבוקים בשביל היקבים שהקים בראשון לציין ובזכרון יעקב דיזנגוף הקים את המזגגה " בטנטורה ( היא דור ) . אולם הנסיון נכשל ודיזנגיף חזר לרוסיה . יחד עם שמעין דובנוב ואחד - העם הוא יסד אגדה למלחמה בהתבוללות בקרב יהודי רוסיה . בשנת ך 905 בקר מאיר דיזנגוף בפעם השנזה בארץ , יסד את " גאלה " - חברה לרכישת קרקעות בארץ - ישראל - וקנה שטחי אדמה ליד זפי . הוא גם הקים את"מ'דיזנגיף ושות " - חברה שעסקה ביבוא ויצוא , בספנות ובפתוח . בשנת מאיר דיזנגוף , ממייסדי תל - אביב וראש העירייה הראשון שלה . " אדם כרזת אוזן " , דיוקן עצמי מאת הצייר ההולנדי הסוער זן גוך . הדיוקן העצמי משמש לאומן כלי לבטא את רגשותיו ומחשבותיו ולחשוף את הצד הנסתר של נפשו .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|