|
עמוד:183
ההודי מזרחה , בדרך להודו . הספנים שקדמו לברתולומאו דיאס ( מגלה כף התקוה הטובה ) ולוסקו דה - גמה לא הצליחו לגלות נתיב להודו בהפלגה מזרחה , משום האמונה שרוחה באותם הימים , כי אין אדם יכול לעמד בחם השורר בקו המשוה . יורדי - הים גם האמינו , כי לארך חופה המערבי של אפריקה ישנם רק מפרצים מעטים שאניות יכולות לעגן בהם כדי למצא מפלט מסערות ולהצטיד במים במסען הארך . כמו כן חששו מתופעת הרגע בים באזורים הטרופיים , שאינו מאפשר תנועה לספינות מפרש הנזקקות לרוח . כן פחדו מן הרוחות המזרחיות הנגדיות . אמץ ודבקות במשימה וסקו דה - גמה התעלם מכל הסכנות האלה . אחרי שהיה של שבוע באיי כף ורדה שממערב ליבשת אפריקה , הוא הפליג לדרום האוקינוס האטלנטי . אחרי ארבעה חדשי תלאות הצליח להקיף את כף התקוה הטובה ולעגן במפרץ מוסל . אולם אנשי הצות עיפו מן השיט הארך והמתיש שהפיל בהם קרבנות ורצו לשוב על עקבותיהם . דה - גמה סרב והצות אים במרד . דה - גמה העמיד פנים כמסכים , ואמר כי עליהם לנסח בכתב את הסבות לשובם , על מנת להגיש את המסמך למלך . כשנכנסו שלושה מראשי המורדים לתאו כדי לחתם על המסמך , צוה לכבל אותם וכך שבר את המרד . דה - גמה המשיך במסעו ארבעה חדשים נוספים לארך חופה המזרחי של אפריקה . בחדש אפריל הגיע למלינדי , הנמצאת בקניה של ימינו . כאן פגש בסוחרים הודים , שהעמידו לרשותו נוט ערבי כדי להנחותו למחוז חפצו . במאי 498 1 הגיע לעיר קליקוט שבחופה המערבי של הודו . שליט העיר לא קבל את פניו בסבר - פנים יפות , שכן לא הביא די מתנות והסוחרים המסלמים ששלטו על הסחר המקומי ראו בו מתחרה מסכן . אך דה - גמה הספיק להבחין בעשרה העצום של הארץ לפני שהפליג חזרה לארצו . מחלת הצפדינה ( הנגרמת מחסר ויטמינים המצויים במזון טרי ) , שממנה סבלו הימאים באותה התקופה , קטלה 15 ו מתוך 170 אנשי צותו . אך כשהגיעו 55 הנותרים , בספטמבר 1499 , לליסבון , נערכה להם קבלת - פנים מפארת . וסקו דה - גמה זכה בתאר הנכסף " דון " , והזכיון שקבל לסחר עם הודו עשה אותו לאחד מעשירי הממלכה . בפברואר 1502 הפליג שנית להודו . הפעם הצטיד לא רק במתנות אלא גם בנשק רב והשתלט בכח על הסחר באוקינוס ההודי . הוא חזר לפורטוגל בספטמבר 1503 ועמו מטען הזהב הראשון שהביא מארצות המזרח הרחוק . שוב המטרו עליו כספים ותארים והוא נתמנה ליועץ המלך . בשנת 524 ר נשלח לכהן כמשנה למלך בהודו , אך מת כעבר זמן קצר . מסעו הנחיל עשר רב לפורטוגל , שהפכה לאחת המעצמות הימיות החשובות באירופה בזכות שליטתה על הנתיב הימי להודו . ספרד פורטוגל קולומום , כריסטופר דה ולרה , אימון מנהיג לאמי אירי וקתולי אדוק , שנלחם לעצמאות ארצו והתנגד לקשרים כלשהם עם בריטניה הפרוטסטנטית . היה ראש ממשלת אירלנד החפשית ונשיא אירלנד העצמאית . חי בשנים 1882 * 1975 . דה ולרה נולד בניו - יורק לאב ספרדי ולאם אירית . מגיל שלוש גדל בבית סבתו באירלנד . בנעוריו הצטרף לתנועה הלאמית האירית שנלחמה בבריטים בשאיפתה לעצמאות . הוא מלא שורה ארכה של תפקידים מרכזיים במחתרת האירית וברפובליקה האירית שהוקמה כתוצאה ממאבקה הממשך . בין השאר היה נשיא " שין פין " , התנועה הלאמית שנעזרה במחתרת צבאית , ראש מפלגת " פיאנה פייל " , ראש ממשלת מדינת אירלנד החפשית ונשיא הרפובליקה האירית . כל ימיו התנגד להתפיסות עם האנגלים ולקשרים כלשהם עם בריטניה , שהוציאה נגדו פסק דין מות , אך נאלצה לחן אותו בזכות אזרחותו האמריקנית . בהשראתו אף נמנעה אירלנד מלהצטרף לכחות הברית במלחמת העולם השניה ונשארה ניטרלית כל תקופת המלחמה . הוא פעל להחיאת השפה הגלית הנשכחת והפכה ללשון הרשמית באירלנד העצמאית . במלחמתו בבריטים אף נצל את הפער העמק על רקע דתי בין בני ארצו הקתולים ובין האנגלים הפרוטסטנטים . דה ולרה אף התנגד לתעוש ארצו , מדיניות שאך הגבירה את תלותה של אירלנד בבריטניה . רק אחרי מותו פתחה אירלנד במאמצי תעוש מואץ . אירלנד , היסטוריה בריטניה , היסטוריה דה פקטו ודה יורה שני מנחים מן המשפט הבין " לאמי . מקורם בשפה הלטינית ופרושם : דה יורה - בדרך החק , בדרך הרשמית מבחינה משפטית ; דה פקטו - למעשה , בתקף העבדה הקימת . אימון דה ולרה , גיבורה הלאומי של אירלנד ידועת המאבקים על עצמאותה , התמיד במלחמתו באנגלים אך נאלץ להכיר בריבונותם . בזכות מסעו של וסקו דה גמה להודו היתה פורטוגל לאחת המעצמות הימיות החשובות באירופה . בתמונה - וסקו דה ומה בציור מתוך כתב - יד פורטוגלי משנת 1635 .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|