|
עמוד:161
צפרנים חזקות , ובעזרתן הוא פורץ את קניהן של הנמלים . אחר כך הוא מוציא את לשונו , הדומה לתולעת דביקה , שארכה יותר משלושים סנטימטרים , ומלקט את הנמלים שעל פני האדמה . הוא מכניס את לשונו גם עמק לתוך המנהרות המפתלות של תל הנמלים כדי להוציאן מתוכו . סוג אחר הוא דב הנמלים הקטן או טמנדואה , השוכן על העצים ביערות הטרופיים . הוא כורך את זנבו הארך סביב לענפים כדי שלא יפל מעל העצים וצד נמלים , טרמיטים וחרקים אחרים . דלשנאים טרמיטאים יונקים נמלים דבדבן סוג של צמחים מבת - משפחת האגסיים של משפחת הורדניים , הכולל כ - 150 מינים . צורת הפרי כדורית או מארכת , וצבעו אדם . הגלעין קשה ולרב כדורי . הפרחים ערוכים באגדים ונשאים על עקצים ארכים , וצבעם לבן או ורד . מולדתם של מרבית המינים במזרח אסיה - סין , יפן - ובדרום מזרח אירופה . במטעים בולטים עצי הדבדבן בין שאר העצים בתפרחתם הלבנה המופיעה באביב . הסימן העקרי המבדיל את הדבדבן מן הסוגים הקרובים לו - שזיף , שקד , אפרסק , משמש - הוא הפרי הקרח , שחריץ אינו עובר לארכו . עצי הדבדבן הנפוצים מאוד בין אלה שמגדל האדם הם המינים הדבדבן החמוץ והדבדבן המתוק , הנקרא גדגדן . דבדבן הבר המתוק גדל בעקר בהרי קוקז . דבדבן הבר החמוץ גדל באירופה ובמערב אסיה . בדבדבן המתוק התרבותי לא מתקימת האבקה עצמית בפרחים , ואלו בדבדבן החמוץ התרבותי יש לפרח כשר הפריה עצמית . לשני המינים האלה יש זנים מרבים . האדם התחיל לגדל את הדבדבן בתקופה קדומה . באזורים הממזגים הצפוניים , ובזמן האחרון גם בדרומיים , תופס הדבדבן מקום חשוב במטעים . פרותיו נאכלים לחים ומיבשים . מכינים מהם גם שמורים , רבות ומשקאות חריפים . ביפן , הדבדבן הוא מעין צמח עממי לאמי . מטעי הדבדבן הפורחים של היפנים מסמלים את נופיה של יפן ואת תרבותה החקלאית . בגזע של עצי הדבדבן משתמשים לעשית מקטרות , כלי נגינה ורהיטים . הדבדבן בישראל נסיונות לגדל דבדבנים , בעקר מתוקים , באזורים הרריים בישראל עלו יפה . בשנות ה - 90 הגיע הקף נטיעות הדבדבנים לכ - 500 , ו דונם , המניבים יותר מ - 1,000 טונות פרי לשנה . רב הפרי מפנה לשוק המקומי ומעוטו מיצא לארצות אירופה , מכיון שהבשלת הפרי הישראלי - המתרחשת בחדשים מאי - יוני - מקדימה בחדשים כמעט את הבשלת הדבדבן האירופי . אגס אפרסק ורדיים שזיף שקד דבוז'ק , אנטונין מלחין צ'כי בן המאה ה " 19 . מפרסם ביותר בזכות יצירותיו לתזמרת - סימפוניות , פתיחות ושירים סימפוניים . יצר ברוח הסגנון הצ'כי הלאמי . חי בשנים 1841 - 1904 . עץ הדובדבן זקוק לחורף קר ולקיץ שאינו חם מדי כדי שפקעיו יתעוררו באביב ופריו יתפתח כהלכה . אולם לא רק פריו האדום והחמצמץ הוא הסיבה לגידולו על ידי האדם . שפעת הפרחים מרהיבי העין המכסה את נופו באביב היא סיבה נוספת לכך . ראשו המוארך ולשונו הארוכה של דוב הנמלים מותאמים לציד הנמלים , הטרמיטים ושאר חרקים ממקומות המסתור שלהם . בתמונה - דוב הנמלים הגדול החי על פני הקרקע . פירות הדובדבן היפים למראה והערבים לחיך נאכלים לחים ומיובשים . מכינים מהם גם שימורים , ריבות ומשקאות חריפים .
|
אנציקלופדיה אביב בע"מ
|