עמוד:136

כיצד להדליק מדורה בלי גפרורים עמוס בר חיים היה ילד כמו כלם : הוא לבש חלצה ומכנסים , הוא גרב גרבים ונעל נעלים . ילד רגיל . אבל בדבר אחד היה חיים שונה מכלם - במשקפים . הילדים לעגו לחיים על שהרכיב משקפים וקראו לו "חיים משקפים . " עד שיום אחד השתנה המצב וכלם החלו לקנא בו . הדבר קרה בל"ג בעמר . כבר בבקר , החליטו הילדים להדליק מדורה גדולה . בקצה הרחוב היה מגרש ריק - שם תהיה המדורה . מכל עבר גררו הילדים והביאו נירות ומקלות , קרשים וענפים , ארגזים וסמרטוטים וגם עשבים יבשים . וכאשר שמו את הכל בערמה , התחילו הצרות . צרה ראשונה : האמהות אמרו שצריך לחזר הביתה מקדם . צרה שניה : ילדים גדולים באו ואמרו שהמגרש הוא שלהם וגרשו אותם מהמקום . אז - איך ידליקו את המדורה ? לרוץ הביתה לא התחשק . וצרה שלישית : אותה לא נגלה עכשו ; בינתים היא סוד . חשבו הילדים ואמרו : אם לא נוכל להיות אחרונים , לפחות נהיה ראשונים . אנחנו נדליק את המדורה עוד לפני שקיעת השמש . הם העבירו את כל החמרים הדליקים שאספו לקצה המגרש וערמו אותם בערמה . מדורה

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר