|
|
עמוד:86
המשך מעמי 84 נתפסנו בגלל הרעב . לדפוק על דלת בית איכרים בכפר גרמני - היה איבוד לדעת . בשדות המכוסים שלג גילינו מטמורות מחופרות של תפוחי אדמה ושבענו מהם . איך אכלנו אותם ? נא , כמות שהם , אך אחרי המחנה היה להם טעם נפלא של אוכל . אחרי מספר ימים הסתבר , שבשטח נמצאות נמלטות נוספות וגם הן חופרות במטמורות . התנועה החשודה עוררה את האיכרים , ולמצוד הוזעקה המשטרה הגרמנית . נתפסנו כולנו , כעשרים נשים יהודיות . כמה ימים טיפלה בנו המשטרה "טיפול נמרץ : " הסדר הגרמני חייב היה לחזור אל כנו . ואותנו , הנמלטות , הסיעו ברכב מיוחד , להדביק ולהצמיד ל"צעדת המוות . " כשהגענו לשם היכה בי מחדש מראה האימים של הצועדים . זו הייתה צעדת אבודים הנגררים לאבדון . מבלי שנחליף מלה בינינו , תפסנו את עצמנו , אידה ואני , סוקרות בקדחתנות את השטח סביב ומחפשות פתח להימלטות . מהר גילינו שבצמוד לצעדת היהודים צועדת שיירה צפופה של פליטים גרמנים . ניצלנו רגע הסח דעת של השוטרים - ונשחלנו לתוכם . מה שאני מתקשה לזכור היום זה מה עשינו עם הסימן הצהוב שהיה על הבגדים שלנו - מתי תלשנו אותו ? לא נזכרת ... כל היום המשכנו לצעוד אתם , עם הגרמנים , אבל במבטי הסובבים אותנו הרגשנו שהם גילו שאנחנו , השתיים , איננו שייכות ... בלילה התפזרו כולם ללינה באסמי הכפרים שבדרך , ושתינו בקור האימים - אתם . ואז נטפלו אלינו שני החיילים הגרמנים . את אידה , שהייתה בוגרת ממני ויפה , תפס ולפת בכוח החייל המבוגר ואלי נצמד הצעיר . אידה פרפרה , לבסוף הצליחה להימלט אלי ורועדת לחשה לי : "בואי נברח מפה " ! "לאן " ? שאלתי . והיא התחננה מתייפחת : "בואי ונחזור לצעדה של היהודים " . פתחנו את שער האסם ויצאנו אל לילה ענק ומקפיא , בורחות מהחיילים הגרמנים אל הלוע הפעור של גרמניה . כמה ימים הלכנו משם עד העיר פרנקפורט על נהר אודר - אינני זוכרת . מה שאני זוכרת , שלבסוף מצאנו אותן , את הנשים היהודיות . זה היה בתוך העיר עצמה . במקום שבו ריכזו את הנושרות מ"צעדת המוות . " ולהן - לאלה שלא יכלו כבר לצעוד צעד אחד , הביאו הגרמנים את קרונות הבקר , להסיע אותן הלאה-הלאה , אל יעדן הסופי . המשך בעמי 88
|
|