עמוד:141

המשך אבל ינשוף המשיך עוד ועוד , והשתמש במלים ארכות יותר ויותר , עד שבסופו של דבר חזר לנקדה שממנה התחיל , והסביר שמי שאמור לכתב את הפתקה הוא כריסטופר רובין " הוא זה שכתב בשבילי את ההודעות שתלויות אצלי בכניסה . ראית אותן , פו " ? במשך שעה ארכה פו כבר ענה פעם "כן" ופעם "לא , " בעינים עצומות , על כל מה שינשוף אמר , ומפני שבפעם האחרונה הוא אמר "כן , כן , " עכשו הוא אמר "לא , באמת שלא , " מבלי לדעת בכלל על מה ינשוף מדבר . " לא ראית אותן " ? אמר ינשוף , מפתע במקצת . "בוא נסתכל עליהן עכשו " . והם יצאו החוצה , ופו הביט במקוש ובפתקה שמתחתיו , והביט בחבל הפעמון ובפתקה שמתחתיו , וככל שהביט בחבל הפעמון , כך היה נדמה לו יותר ויותר , שהוא כבר ראה משהו כזה , איפשהו , מתישהו . " חבל מקסים , לא " ? אמר ינשוף . פו הנהן . " הוא מזכיר לי משהו " , אמר . "אבל אני לא מצליח לחשב מה . איפה מצאת אותו " ? " נתקלתי בו במקרה ביער . הוא היה תלוי על איזה שיח , ובהתחלה חשבתי שמישהו גר שם , אז צלצלתי בו , ושום דבר לא קרה , אז צלצלתי בו עוד פעם בקול רם מאוד , ואז הוא נתלש ונשאר לי ביד , והיה נראה שאף אחד לא רוצה אותו , אז לקחתי אותו הביתה ו " - " ינשוף " , אמר פו בכבד ראש , "עשית טעות . מישהו כן רוצה אותו " . " מי " ? " איה , החבר היקר שלי איה . הוא - הוא אהב אותו " . " אהב אותו " ? " הוא היה קשור אליו " , אמר ויני הפו בעצב . ובמלים אלה נתק פו הדב את הזנב מהדלת והחזיר אותו לאיה , ואחרי שכריסטופר רובין נעץ אותו עם מסמר במקום הנכון , איה פזז לו ביער וכשכש בזנב בשמחה גדולה כל כך , עד שפו הרגיש שתוקפת אותו חלשה משנה , והוא נאלץ למהר הביתה ולחזק את עצמו בארוחה קלה . וכשקנח את הפה כעבר חצי שעה , שר לעצמו בגאוה : מי מצא את הזנב ? " זה אני " , אמר הדב , " באחת , או די קרוב ( רק שזה היה ברבע לאחת עשרה בערך ) אני מצאתי את הזנב " ! מתוך הספר פו הדב , הוצאת מחברות לספרות , 2004 תרגום : אבירמה גולן

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר