עמוד:138

המשך בקר נעים של אביב היה ביער כשיצא לדרכו . עננים רכים וקטנים שחקו בעליזות בשמים כחלים . מדי פעם דלגו לפני השמש , כאלו התכונו לכבות אותה , ולפתע גלשו להם הלאה , לפנות מקום לענן הבא בתור . ביניהם ומבעד להם זרחה השמש באמץ ; וחרשת שיחים אחת , שהתעטפה במחטי אשוח כל ימות השנה , נראתה עכשו זקנה ומרשלת מול רקמת התחרה הירקה-רעננה שטוו עצי האשור בחן כה רב . בין שיחים ובין חרשות צעד לו הדב ; ירד במדרונות רחבי ידים של רתם ואברש , חצה נתיבי מים מסלעים , טפס על גדות נחל תלולות מאבן חול , שב ונכנס לסבך האברש , ולבסוף , עיף ורעב , הגיע אל חרש מאה העצים . כי שם , בחרש מאה העצים , חי לו ינשוף . " ואם מישהו יודע משהו על מה שלא יהיה " , אמר הדב לעצמו , "זה ינשוף , שיודע משהו על כל דבר - או שהשם שלי הוא לא ויני הפו " , אמר , "והשם שלי הוא כן ויני הפו , אז הנה לכם , בבקשה " . ינשוף גר ב"צמרת ערמונים , " בית מגורים רב קסם והדר של ימים עברו , מפאר מכל בית אחר , או כך לפחות הוא נראה בעיני הדב , מפני שהיו לו גם מקוש וגם פעמון . מתחת למקוש היתה פתקה , שכתוב בה כך : נה לי צלצל אים מאנינים בתושבה ומתחת לחבל הפעמון היתה פתקה , שכתוב בה כך : נה לין קוש אים לא מאנינים בתושבה את הפתקאות האלה כתב כריסטופר רובין , היחיד ביער ששלט בכתיב ; כי ינשוף , שהיה חכם גדול בתחומים רבים , ידע אמנם לקרא ולכתב בכתיב נכון את השם של עצמו , נשיוף , אבל משום מה היה מתרסק לרסיסים לנכח מלים מרכבות כמו אבעבועות או לחמעמחמאה . פו קרא את שתי הפתקאות בעיון רב . תחלה מימין לשמאל , ואחר כך , כדי להיות בטוח שלא דלג על משהו , משמאל לימין . ואז , ליתר בטחון , הקיש על הדלת במקוש ומשך בחבל הפעמון , ואחר כך משך בחבל הפעמון והקיש במקוש , וקרא בקול רם מאוד : " ינשוף , אני מענין בתשובה ! זה הדב מדבר כאן , " ! והדלת נפתחה , וינשוף הציץ החוצה . " שלום , פו " . הוא אמר . "מה מצב הארועים " ? " עצוב נורא " , אמר פו , "כי איה , שהוא חבר שלי , אבד את הזנב . והוא מסתובב בגלל זה שפוף לגמרי . אז אולי אתה מוכן לעשות לי טובה ולהגיד לי בבקשה איך מוצאים לו את הזנב " ?

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר