עמוד:99

הספר שלמדתי בו . הרב פתח לפני ספר , הראה לי באצבעו את האותיות וקרא באזני : "תורה צוה לנו מ שה . " ואני חזרתי וקראתי אחריו . אחר כך שם הרב דבש על האותיות ואמר לי : לקק בני . ואני לקקתי . והיה הדבש מתוק וערב מאד בפי . אמר לי הרב : מתקים אותיות התורה ? אמרתי : מתקים . אמר לי הרב : כך יהיו דברי התורה מתקים בפיך כל ימי חייך . זאת ספר סבא לאורי ולמחרת היתה החגיגה . הילדים היו לבושים בגדי חג . הכתה היתה מקשטת בכתובות יפות : תורה לי - אורה לי . התורה היא חיינו ! לפני כל ילד היה מנח ספר בראשית חדש ויפה . על שלחן מיחד היה ה"כבוד" מסדר בצלחות : עוגות , סכריות ופרות . בין הצלחות היו צנצנות ובהן פרחים יפים . אורי עמד והספר בידו . הוא היה הפותח . והנה במקום להתחיל בקריאה , יצא פתאם אורי ממקומו , נגש לשלחן הממתקים ... עמד והסתכל בשלחן . - מה הוא עושה ? - לחשו הילדים זה אל זה . והנה הושיט אורי את ידו לצלחת הסכריות . - הוא לוקח סכריה , זללן שכזה - אמר דני אל יוסי - אין לו סבלנות לחכות . - גם המורה הביטה אל אורי והתפלאה מאד . ואורי , לא אכפת לו . הסיר את הניר מן הסכריה , הרים אותה והסתכל בה ... ופתאם שלח את לשונו ולקק אותה . - מה הוא עושה ? - לחשו הילדים - מה קרה לאורי ? - והנה פתח אורי את פיו ואמר : מתוקה הסכריה ! כמו שהסכריה הזאת מתוקה וטעימה כך יהיו דברי התורה מתוקים וטעימים בפינו תמיד ! אמרה המורה : אמן ! אורי , כן יהי רצון ! והילדים צחקו ואמרו : אמן . רק אז פתח אורי את הספר וקרא בו בקול רם ויפה . כל הילדים אמרו : הפתיחה של אורי היתה יפה ומצלחת . אמר אורי : עשיתי כמו שעשה סבא שלי . מתוך הספר שלום לך אורחת : בחרוז ובספור , לשבת , למועד ולכל עת , הוצאת מורשת וידיעות ספרים , 1965

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר