עמוד:95

רגילה : האריות , הנמרים והזאבים רצו לאכל בלילה , התרנגולות והצפרים - ביום , זה - בשעה אחת וזה - בשעה שתים , שלישי - בשלש וכך הלאה , כל היום וכל הלילה . רצו נח , שם , חם ויפת בלי הרף להגיש לכל אחד את אכלו בעתו . פעמים רבות לא הספיקו לאכל ולנוח בעצמם . כי איך יעזבו את החיות המסכנות , שאינן יכולות לעזר לעצמן , רעבות וצמאות בכלוביהן ? פעם אחת קרה , שנח אחר להביא אכל לאריה . היה האריה רעב ונרגז מאד ושאג בקול גדול ונורא . שמע נח ונבהל : "אבוי ! הלילה עוד לא האכלתי את האריה " ! רץ נח מהר והביא מנת בשר לאריה , אבל האריה כעס כל-כך עד שהכה את נח בכפו הגדולה ופצע אותו . מאז היה נח צולע וקשה היה לו ללכת . אבל בכל זאת המשיך לטפל בחיות ולדאג להן . ואפלו כאשר נח , שם , חם ויפת היו עיפים ורעבים מאד , לא אכלו ולא הלכו לישון עד שהאכילו את כל החיות . והנה היתה בתבה חיה אחת , שנח לא ידע כלל מה היא אוכלת . זאת היתה הזקית ( מחליף צבעים . ( ישבה הזקית בכלובה הקטן , הסתכלה בנח בעינים עצובות ולא ידעה איך לומר לו מה היא מבקשת לאכל . רחם מאד נח על הזקית , נסה להגיש לה עשבים וגרעינים , בשר או פרות . אבל הזקית נשארה יושבת במקומה , לא זזה ולא אכלה , וכבר חשש נח , שהזקית תמות ברעב . אבל ה' עזר לזקית , כי רצה שכל החיות תשארנה בחיים . יום אחד שוב עמד נח אצל הזקית וחתך פלח של רמון שרצה לאכלו ( כי לא הספיק

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר