|
|
עמוד:121
רבנו גרשום מאור הגולה – גדול הדור סמכות על-קהילתית הייתה גם לחכם שהוכר בהיותו גדול הדור – תואר שביטא גדולה בתורה ומנהיגות ציבורית . גדול הדור תיקן תקנות בנושאים שהוא ראה צורך לחזק , כגון המשפחה , ואליו פנו במקרים שפרצו סכסוכים בין קהילות או כאשר בני הקהילה חשו שההנהגה עשתה עוול . מבחינה זו לגדול הדור היה תפקיד של בית דין לערעורים שכוחו לבטל את ההחלטות של הנהגת הקהילה . במאות העשירית והאחת עשרה נחשב רבנו גרשום מאור הגולה , הרגמ"ה ( עמ' , ( 100 לגדול הדור באשכנז . אל הרגמ"ה הגיעו שאלות בנושאים של איסור והיתר , מנהגים ומועדים , דיני ממונות ויחסים בין יהודים לגויים . אחד הנושאים שנשאל עליהם הרגמ"ה היה ההלוואה בריבית – לעתים נוצרו עסקאות מורכבות שבהן יהודי תיווך בהשגת הלוואה לגוי ולשם כך הוא לווה כספים מיהודי אחר . הרגמ"ה התיר את פעולת התיווך כל עוד הקפידו על כך שלא תעבור ריבית מיהודי ליהודי . בשל גדולתו בתורה יוחסו לרגמ"ה תקנות בחיי הציבור והפרט , אך מספרן של התקנות ונוסחן המקורי אינו ברור . ייתכן גם שהתקנות תוקנו בבית הדין במגנצא שבראשו עמד או בהתכנסויות של מנהיגי הקהילות שיזם . תקנת הנדוניה – התקנה דנה במצב שאישה נפטרה במהלך השנה הראשונה לנישואיה . מכיוון שלפי דין תורה הבעל יורש את אשתו , הרי כל התכשיטים והנדוניה אמורים להיות רכושו של האלמן . חכמים חששו שמא האבות יחדלו להעניק לבנותיהם תכשיטים יקרים ולכן פסק שהבעל יחזיר את כל הנדוניה . תקנות שו"ם הרחיבו פסק זה וקבעו שבמקרה שהאישה נפטרה במהלך שנת הנישואים השנייה יחזיר הבעל חצי מהנדוניה לאבי האישה או ליורשיה האחרים . תקנת החליצה – התקנה דנה במקרה שמת אדם בלא בנים , ולפי דין תורה אלמנתו חייבת בייבום או בחליצה על ידי אחד מאחיו של הנפטר . תקנות שו"ם אסרו על האח היבם לעכב את הייבום או החליצה למעלה משלושה חודשים מהפטירה . התקנה גם קבעה את חלוקת הנכסים במקרה שהוסכם על חליצה , כך שהיבם קיבל מחצית מהנכסים . תקנות הקהל באשכנז מקבלות תוקף על-קהילתי אחדות מתקנות הקהל ענו על שאלות שהתעוררו בקהילה מסוימת . כשהנושא של התקנה היה משותף לקהילות אחדות באותה ארץ התכנסו לעתים כמה קהילות סמוכות להחליט יחד על התקנה ובדרך זו לתת לה משנה תוקף . התכנסות על-קהילתית ראשונה התקיימה כנראה בשנת 1160 בוועידת טרויש ( טרואה ) שבצרפת . התקנות שהתקבלו חזרו על האיסור לפנות לערכאות של גויים , חוץ מבמקרים של סרבנות להישמע לבית הדין היהודי . התקנות שהתקבלו בוועידת טרויש חייבו רק את הקהילות בצרפת . לכן 1196-ב התכנסה בגרמניה ועידת מגנצא . הוועידה אישרה מחדש את התקנות שנתקבלו בטרויש ודנה גם בתופעת ההלשנה . התקנות שהתקבלו בוועידת מגנצא פסלו לעדות ולשבועה את מי שהלשין לשלטונות על חברו ונידו אותו עד שישלם לחברו את ההפסד וישוב בתשובה שלמה . כמו כן הוחלט לקלל את המלשינים בכל שבת ולהחרים את מי שימנע מן הדיינים לדון על פי תורת ישראל . על התקנות של ועידת מגנצא חזרו התקנות שנתקבלו במאה השלוש עשרה וידועות בשם תקנות שו"ם – על שם קהילות שפיירא וורמייזא ומגנצא . התקנות כללו הוראות בענייני תשלום מסים , הגבלות על מותרות , הנחיות ליחידים על לבוש ותספורת והוראות שהגבילו את כוחם של מנהיגי הקהילות . שתיים מהתקנות שנתקבלו בוועידה נותרו תקפות עד ימינו : תקנת הנדוניה ותקנת החליצה . תקנות על-קהילתיות
|
|