חכמים מחזקים את מעמדו של בית הדין

עמוד:119

חכמים מחזקים את מעמדו של בית הדין מוסד הנהגה מרכזי בכל הקהילות היה בית הדין . תפקידו היה לשפוט את הציבור , לתקן תקנות , לרשום חוזים ולאשר עסקאות . גם אנשים שרצו לתת תוקף לשליחות או לשידוך פנו אל בית הדין כדי לחתום על ההסכם ביניהם לפני הדיינים . לבית הדין הייתה סמכות להעניש את מי שעבר על תקנותיו ועל תקנות הקהל ולהכריז חרם . בית הדין היה חלק ממערכת משפטית מדורגת . מעל בית הדין של הקהילה המקומית היה בית דין בעיר שגרו בה תלמידי חכמים ; ומעליו בית דין על-קהילתי . אל בתי הדין האלה פנו במקרים שרצו לערער על פסיקת בית הדין המקומי . במאה האחת עשרה גברה המגמה שביקשה לחזק את הסמכות של בית הדין המקומי . דוגמה לכך היא התקנה שנהגה באשכנז ונקראה חרם בית דין – לפיה אפשר לזמן למשפט בבית הדין המקומי לא רק את בני הקהילה אלא גם נתבעים מקהילות אחרות . לפי ההלכה על התובע ללכת אחר הנתבע לבית הדין שבמקומו , אבל אפשר לחייב את הנתבע ללכת לבית הדין הגדול – בארץ ישראל הסנהדרין ; ובבבל בתי הדין של שתי הישיבות . חרם בית דין העניק לבית הדין המקומי מעמד של בית הדין הגדול . במשך הזמן התקבלה תקנה שכל מקום שישב בו פעם תלמיד חכם נחשב למקום שיש בו חרם בית דין ולכן יש לבית הדין של הקהילה סמכות לשפוט בני קהילות אחרות . המגמה של חיזוק בית הדין המקומי הייתה קיימת גם בארצות האסלאם . לדוגמה , בית הדין בקירואן נקרא בית הדין הגדול כפי שנקראו הישיבות בבבל , והגאונים בתשובותיהם הדגישו כי בית הדין המקומי הוא התחנה הראשונה והעיקרית לבירור משפטים של בני הקהילה . לחיזוק מעמדו של בית הדין תרם האיסור ההלכתי לפנות לערכאות של גויים . איסור זה היה מוחלט ותקף גם אם הדין של השופטים הגויים זהה לדין היהודי . הוא נהג הן בקהילות בארצות הנצרות והן בקהילות בארצות האסלאם , אם כי היו יהודים שלא הקפידו עליו . החכמים נלחמו בפנייה לערכאות של גויים ואיימו להעניש את מי שיפר את האיסור . את השופטים הלא-יהודים הם הציגו כשקרנים ורודפי בצע , ויחסם כלפי בתי הדין שלהם היה שלילי . הם התירו לפנות לבתי דין של גויים רק במקרה שאחד מהצדדים בסכסוך לא הכיר בסמכותו של בית הדין היהודי או שלא ציית לפסק הדין שלו . יוצא מכלל זה היה בית הדין המוסלמי של בגדד , ששופטיו תוארו באופן חיובי . גם פנייה לבתי דין מוסלמיים בערים הגדולות הייתה בעיני החכמים עדיפה ממצב של הפקרות . בניגוד לאיסור לפנות לערכאות של גויים , לעתים פנו לבית הדין היהודי גם נוצרים ומוסלמים , משום שהשיפוט בו היה מהיר יותר והוצאות המשפט פחותות . היו גם מקרים שבהם ביקשו נוצרים ומוסלמים להישפט לפני בית הדין היהודי לא רק בסכסוכים שהיו להם עם יהודים אלא גם בסכסוכים ביניהם . ערכאות של גויים – בתי דין של גויים . האיסור לפנות לערכאות של גויים מתבסס על דברי רבי טרפון במסכת גיטין פח ע"ב : "כל מקום שאתה מוצא אגוריאות ] ערכאות [ של גויים , אף על פי שדיניהם כדיני ישראל , אי אתה רשאי להיזקק להם , שנאמר ] שמות כא , א : ] 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' – לפניהם ולא לפני גויים , לפניהם ולא לפני . "הדיוטות

קודם  |  הבא