|
|
עמוד:62
היהודים נדחקים לעסוק בהלוואה בריבית בעקבות מסעות הצלב הגיעו למזרח סוחרים מצרפת , מארצות השפלה ובעיקר מאיטליה , ובהדרגה הם תפסו את מקומם של היהודים . הכסף שנותר בידם של היהודים ולא הושקע במסחר שימש להלוואת כספים בריבית . כך במהלך המאה השתים עשרה נהייתה ההלוואה בריבית פרנסתם העיקרית של היהודים בצפון איטליה , בצרפת ובאנגליה ; ובמאה השלוש עשרה גם בגרמניה . ההלוואה בריבית ענתה על צרכים של אנשים ממעמדות שונים : העניים לוו לצורכי יום-יום , האיכרים קיבלו אשראי עד עונת האסיף , והאבירים נזקקו למימון מלחמותיהם . גם השליטים נהנו מהעיסוק של היהודים בהלוואת כספים בריבית , כי הם גבו מסים גבוהים מהרווחים על ההלוואות . למרות הצורך הכלכלי , הכנסייה אסרה על הנוצרים להלוות או ללוות כספים בריבית , בטענה שהרווחים מקורם בגזל . האיסור הדתי חיזק את הדימוי השלילי של היהודים , שהלוו בריבית . שיעור הריבית היה גבוה , והלווים , שבדרך כלל היו עניים , ראו במלווה היהודי מי שמנצל את מצוקתם . נוסף על כך , תמורת ההלוואה נתנו הלווים הנוצרים משכון – חפץ שברשותם – ואם הלווים לא יכלו להחזיר את ההלוואה נותר החפץ בידי היהודים , והם סחרו בחפצים . לעתים היו אלה חפצים גנובים , והיהודים המלווים , שלא תמיד ידעו אם המשכון גנוב , הפכו כביכול שותפים לעברה . ההלוואה בריבית נקשרה ביהודים קשר כה הדוק , עד שהשמות " יהודי" ו"מלווה בריבית" היו למילים נרדפות , והיא הייתה אחד הגורמים לעוינות כלפיהם . הלוואת כספים תמורת משכון , איור לכתב יד מן המאה הארבע עשרה , איטליה . 1 אילו חפצים ניתנו משכון תמורת ההלוואה ?
|
|