|
|
עמוד:45
באסלאם מתפתחות תנועות דתיות ורעיוניות התקופה העבאסית הייתה תקופה לא רק של פריחה תרבותית אלא גם של התחדשות דתית . כתגובת-נגד לפאר ולעושר בחצרות הח'ליפים קמו במאה התשיעית תנועות שהדגישו את ההקפדה על ההלכה ואת השאיפה של האסלאם לפשטות . האנשים שהשתייכו לתנועות האלה חיו בחשש מתמיד מפני העונש הצפוי לחוטאים ולכן הקפידו לקיים את מצוות האסלאם בכל דקדוקיהן ופרטיהן . הם התרכזו בתפילה , הביעו חרטה על חטאיהם ונהגו לשנן שוב ושוב את שמותיו של אללה . היו אף שנמנעו משתייה ממי תעלה שנחפרה בכספי השליטים שמא ידבק גם בהם חטא העושק . נוסף לתנועות האלה קמו גם תנועות שהדגישו את החוויה הדתית-הרגשית כדרך לידיעת האל ואהבתו . לתנועות הללו הצטרפו אנשים שהאמינו כי כדי שהאדם יגיע לחוויה דתית בלתי אמצעית עליו לנסות לשחרר את הנפש מכבלי הגוף ולהיכנע כניעה מוחלטת לרצון האל . הם נקראו צופים , אולי על שם בגדי הצמר ( בערבית : צוף ) הלבנים שנהגו ללבוש כביטוי לפשטות ; ולפי פירוש אחר כרמז לטוהר לבם ( טוהר בערבית : צאפה . ( בניגוד לצופים התפתחו באסלאם תנועות שהעמידו במרכז את החשיבה וההידיינות בשאלות האמונה בעזרת השכל . הן עסקו בשאלות של שכר ועונש , בחירה חופשית והיחסים בין האדם לאל . הגותם נקראה כלאם ( שפירושו המילולי " . ( "דיבור משמעות אחרת של הכלאם היא עיון בסוגיות השכל – כלומר דיונים במהות החשיבה . ההגות הדתית התפצלה לשני זרמים עיקריים : בקצה האחד עמדו התנועות שהדגישו את יכולתו של האדם להגדיר את האל ואת תכונותיו בעזרת שכלו ; בקצה האחר עמדו תנועות ששללו את יכולתו של האדם לבחור בין טוב לרע ולהגיע בשכלו להבנת מהותו של האל . בקרב התנועות שהאמינו ביכולתו של השכל האנושי הייתה תנועה שנקראה קדריה ( בערבית : יכולת , ( משום שחבריה האמינו ביכולתו של האדם לקבוע את גורלו . הם התנגדו למחשבה שקיימת גזרה קדומה המכתיבה את מעשיו של האדם ואת גורלו . לדבריהם , לא ייתכן שהאל , שהוא אל צדק , יעמיד לדין אדם על מעשים שלא הוא בחר לעשותם . הגות ואמנות בעולם האסלאם ריקוד צופי , איור לכתב יד מן המאה השבע עשרה < אחת הדרכים של הצופים להגיע להתלהבות דתית הייתה בריקוד .
|
|