|
|
עמוד:124
מה הלאה ? בשנות השמונים היה נדמה שעיירות פיתוח רבות , ובפרט אלו השוכנות בשולי המטרופולינים - במישור החוף הדרומי ( ובמערב הגליל ) - ניצבות בפתחה של תקופה חדשה . דור חדש של מנהיגות מקומית ידע לנצל הזדמנויות שנבעו בחלקן משילוב של קרבה יחסית לאזורים המטרופולינים המתרחבים עם זכאות לתמריצים ולהטבות שהקנה להן מעמדן כעיר פיתוח . המנהיגות החדשה הביאה לתפנית במגמות הפיתוח בערים רבות באזורים אלה . יבנה ומגדל העמק בלטו במיוחד באסטרטגיות פיתוח שהביאו לתפנית נראית לעין , אך גם ערים רבות נוספות החלו לפעול באופן נמרץ לקידום הפיתוח המקומי . ראשי ערים רבים במישור החוף הדרומי ( יבנה , קריית מלאכי , אשקלון , קריית גת ושדרות ) התקדמו בזירה הפוליטית הכלל ארצית בכנסת ובממשלה , במידה רבה בזכות קריירה מוצלחת כראשי רשויות מקומיות . העלייה ההמונית בתחילת שנות התשעים גרמה לתפנית נוספת בהתפתחותן של ערי הפיתוח . קליטת עולים בהיקף רחב במיוחד הובילה לצמיחה דמוגרפית מהירה ביותר . בכמה מקרים סייעה הצמיחה הדמוגרפית להוציא את הפיתוח העירוני מקיפאון , אולם בערי פיתוח אחרות יצר הקצב המהיר של קליטת עלייה בפרויקטים של דיור זול נטל כבד על הרשות המקומית , שהתבטא בפיגור בהשקעה בפיתוח מוסדות ציבור ובתשתיות אחרות של איכות חיים . התוצאה הייתה סלקציה שלילית , דהיינו , נטייה של העולים החזקים יותר מבחינה כלכלית לעזוב למקומות אחרים , כאשר גם תושבים ותיקים ניצלו את העלייה במחירי הדיור במחצית הראשונה של שנות התשעים כ"מקפצה" שאפשרה להם למכור את דירותיהם ולעבור ליישובים אחרים . המדדים שהוצגו במאמר זה אכן מצביעים על נסיגה יחסית של ערים במישור החוף הדרומי ובצפון הנגב במחצית השנייה של שנות התשעים . הצמיחה הדמוגרפית בערים רבות נבלמה והייתה גם שחיקה ברמת הרווחה היחסית של תושבי ערים אלו . כמה ערים שנהנו ממיקום מועדף במפת אזורי העדיפות הלאומית ( המקומות הנהנים מתמריצי אזור עדיפות לאומית א' המצויים בקרבה מרבית לתל אביב ) משכו השקעות רבות בתעשייה , אך קשה לזהות את ההשפעה המהותית שהייתה להשקעות אלו על רמת הרווחה באותן ערים או על החוסן התקציבי שלהן . רשויות מקומיות שיש להן הכנסות עצמיות נמוכות יחסית מקבלות מענקים ממשלתיים , אך לרב מענקים אלה אינם מספיקים ליותר מאשר מענה לצרכי הבסיס של העיר . מצוקתן של הרשויות המקומיות המתאפיינות באחוז נמוך של הכנסות עצמיות החריפה בתחילת שנות האלפיים בעקבות קיצוץ המענקים הממשלתיים . הקיצוץ הביא לקיטוב ( פער משמעותי ) גדל והולך בין רשויות מקומיות מבוססות , שהקיצוץ פגע בהן במידה קטנה , לבין רשויות חלשות שנפגעו בצורה קשה ( לוח . ( 6 רשויות מקומיות שהתאפיינו באחוז גבוה של הכנסות עצמיות בשנת 2004 היו יישובים פרבריים-כפריים אמידים - להבים , גן יבנה ומזכרת בתיה - ערים ומועצות אזוריות שהתאפיינו באוכלוסייה חזקה ו / או בריכוז גבוה של נכסים שאינם למגורים : אזורי תעשייה גדולים , מרכזים מסחריים ומתקנים אחרים . אחוז הכנסות עצמיות נמוך מאוד היה בערי פיתוח חלשות , בראש ובראשונה בקריית מלאכי ובשדרות . ( מן הראוי להעיר שהעלייה החדה באחוז ההכנסות העצמיות ביישובים פרבריים-כפריים - להבים וגן יבנה - משקפת בעיקר את צמצום המענקים שנותן משרד הפנים לרשויות מקומיות קטנות שאוכלוסייתן אמידה . ( ? מהן ההשלכות של אחוז ההכנסות העצמיות הנמוך על פיתוחן של ערי הפיתוח ?
|
|