עמוד:15

מרכז של תרבות עברית חדשה בעוד שתרבות ‘ היישוב הישן’ היהודי אפיינה את ירושלים במשך דורות , הרי שתרבות ‘ היישוב החדש’ היהודי - שהחל לצמוח בארץ ישראל עם בואם של עולים משכילים , חדורי השפעת התרבות האירופית החדשה והמבקשים לעצב את החברה היהודית בארץ ישראל בדפוסים ציוניים ומודרניים - אפיינה את תל אביב והיישובים היהודיים הסמוכים לה . ירושלים הייתה המבצר של היישוב הישן , שם שלטה השמרנות בדת , בכלכלה , בשפה ובדפוסי ההתנהגות . שם גם גברו במשך העשורים הראשונים של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ ישראל חוגים שלא קיבלו את האידיאולוגיה הציונית , שביקשה להקים חברה יהודית יצרנית , חתרה למידה רבה של אוטונומיה פוליטית ולא הסתפקה כאנשי היישוב הישן באוטונומיה דתית בלבד . אנשי היישוב החדש נתקלו בירושלים בהתנגדות לדרכם החדשה , שלעתים הגיעה לאלימות מילולית ופיזית המאפיינת מלחמת חורמה . לעומת זאת ביפו ( טרם הקמת אחוזת בית ) רובם היו ‘ חדשים’ תרתי משמע : חדשים בבואם וחדשים בגישתם . הם היו מוכנים לקבל על עצמם חידושים תרבותיים וכלכליים או להיות סובלניים כלפיהם . חלק מיהודי יפו היו תושבי ירושלים שביקשו להיחלץ מן המכבש של היישוב הישן ועברו להתגורר ביפו . ביפו לא היו מוסדות החינוך והדת שפעלו בירושלים זה כמה דורות , ושסייעו להמשיך את הדפוסים המסורתיים של היישוב הישן . המוסדות היהודיים ביפו היו כולם חדשים , ולכן ניתנים לניסויים חברתיים ותרבותיים . ביפו התקיימה פעילות משותפת בין יהודים אשכנזים ומזרחים , והיו גם שותפויות כלכליות בין יוצאי שתי הקבוצות . ביפו אמנם התרחש מאבק בין אדוקים וחופשיים במהלך שנות השמונים והתשעים של המאה , 19-ה שאחד הגורמים לו היה מתיחות סביב חילול שבת בפרהסיה , ובנוסף התקיימה מלחמת השפות , אך כל אלא לא הפכו למכשול להתפתחותו של יישוב חדש , אשר עד מהרה הפך למוביל בקרב יהודי יפו . רופין תיאר את יתרונה זה של יפו בשנת 1908 במילים אלה : “ יפו אינה עמוסה , כירושלים , עול של אנשים בלתי מוכשרים להתפרנס מיגיע כפיהם ומתרחקים מכול חידוש , ולפיכך נעשתה יפו מרכז החיים היהודיים החדשים בארץ . ”ישראל קהילתה היהודית של יפו צמחה על בסיס ראשוני של עולים מארצות המזרח , ולכן לא נשענה על ‘ , ’החלוקה אותה שיטה מבנית בחברה היהודית הירושלמית אשר הנציחה את דפוס החיים של מיעוט עבודה לפרנסה ואת התלות הכלכלית בממסד ‘ , ’החלוקה ולכן את קבלת המרות התרבותית של המנהיגות ‘ . ’המחלקת התנאים התרבותיים , ולכן התנאים החברתיים והכלכליים שהשפיעו על חייהם של יהודי יפו , היו שונים בתכלית מאלה שהשפיעו על יהודי ירושלים . כתוצאה מכך היו חייהם של יהודי יפו שונים מאלה שקיימו יהודי ירושלים , ובשל כך משכה אליה יפו רבים מן העולים היהודים אשר באו ברוח ‘ היישוב החדש’ ולא נמשכו אל ירושלים ואף לא אל אחיותיה ‘ , ’הקדושות חברון , טבריה וצפת . הבחירה האפשרית הייתה בין חיפה והמושבות , אולם יפו , בשל העדיפות הכלכלית והאורבנית שנוצרה בה , הייתה האפשרות הטובה ביותר . כבר בשנות השמונים של המאה 19-ה החלו לקום ביפו מוסדות וארגונים יהודיים שפעלו ברוח היישוב החדש ושהעידו על אופייה החברתי-תרבותי של האוכלוסייה היהודית ביפו . נוכחותם ופעילותם של מוסדות וארגונים אלה משכו יהודים נוספים לבוא ? מה ההבדל בין תרבות היישוב הישן ותרבות היישוב החדש ? כיצד השפיע הדבר על הפיתוח העירוני של תל אביב וירושלים ? התנועה הציונית חיים ויצמן , לא התגוררו בירושלים , למעט מנחם אוסישקין וארתור רופין . גם סופרים ואנשי רוח יהודים אחרים העדיפו את תל אביב ולא את ירושלים .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר