|
|
עמוד:129
שינויים במעמד הנשיאות על אף היציבות היחסית במעמד המדיני של הנשיאות חלו בה מהמאה השלישית לסה"נ שינויים . לאחר מותו של רבי יהודה הנשיא עזבו תלמידיו את ציפורי לטבריה , מקום מושבה של הסנהדרין , ובעקבות זאת עברה גם הנשיאות לעיר טבריה . שינוי אחר היה חלוקת הסמכויות בין הנשיא לבין החכמים . בתלמוד הבבלי מסופר שרבי יהודה הנשיא קרא לפני מותו לחכמים וציווה עליהם : " שמעון בני – חכם ; גמליאל בני – נשיא ; חנינא בר חמא – ישב בראש" ( כתובות קג ע"ב . ( תפקידו של חנינא בר חמא אינו ברור : לא ידוע אם קיבל את ראשות הישיבה בציפורי , את ראשות בית הדין , או אם מונה לאחראי על ענייני הקהילה בציפורי . כמו כן לא ברורה חלוקת התפקידים : לא ידוע אם סמכות הסמיכה של חכמים חדלה להיות באחריותו הבלעדית של הנשיא ולצורך הסמיכה נדרשה הסכמה הדדית של הנשיא ושל החכמים , או אם לכל אחד מהמוסדות הייתה סמכות עצמאית לסמיכת חכמים . צוואתו של רבי יהודה הנשיא הפרידה בין תפקיד הנשיא לבין תפקיד החכם . עד המאה השלישית לסה"נ בדרך כלל היה הנשיא תלמיד חכם שזכה להערכה רבה בזכות אישיותו , ולפעמים , כמו בתקופת רבי יהודה נשיאה השני 260–235 ) לסה"נ ) נכדו של רבי יהודה הנשיא , הוא אף נחשב לגדול הדור . ואולם , אחרי מותו של רבי יהודה נשיאה השני חל שינוי בדמותם של הנשיאים : רובם לא בלטו בהיותם תלמידי חכמים , ועיקר עיסוקם היה בעניינים מנהליים . טענה זו מתבססת על מספר הפעמים המועט ששמם של הנשיאים שפעלו בתקופה זו מוזכר בתלמוד , על מיעוט ההלכות המיוחסות להם ועל כך שהיו עימותים רבים בינם לבין חכמים . לדוגמה , רבי יהודה נשיאה השלישי 365–275 ) לסה"נ ) סירב להשתתף בתענית ציבור בשל עצירת גשמים שהחכמים גזרו בלא אישורו . לא כל החוקרים מסכימים כי הנשיאים בתקופה מאוחרת יותר היו חכמים בינוניים ברמתם . לדוגמה הם מציינים את הנשיא הלל השני , שחי במאה הרביעית לסה"נ . חכמי ימי הביניים מייחסים להלל השני את קביעת הלוח העברי על פי חישובים במקום קידוש החודש על פי מולד הלבנה , אך יש הרואים במעשה זה ביטוי לירידה במעמד הנשיאות , שקביעת הלוח הייתה אחד מסמכויותיה . מעמד הסנאטורים – באימפריה הרומית בעת העתיקה הייתה חלוקה למעמדות לפי הרכוש . סנאטור היה חבר סנאט , הגוף שניהל את ענייני החוץ של המדינה , שלט על הכספים הציבוריים ופיקח על אספות העם . חברי הסנאט היו ממשפחות מיוחסות וחברותם בסנאט הייתה לכל ימי חייהם . הם ענדו טבעת מיוחדת ולבשו גלימה מיוחדת שביטאה את מעמדם . הלל השני – מכונה גם הלל נשיאה או הלל האחרון , כדי להבדיל בינו לבין הלל הזקן , שחי בימי הבית השני . הקיסרים הביזנטים פרסמו חוקים שהעניקו לנשיא גם את הזכויות הבאות : זכות לשאת בתוארי כבוד אשר נועדו למעמד הסנאטורים ברומא , זכות לשפוט , זכות לפקח על פקידים עירוניים ולנדות אותם . כדי לחזק את מעמדו הותר לו לגבות מסים בעבור בית הנשיא והובטחה לו הגנה מפני נזק ועלבון . רוב הזכויות האלה התקיימו , לסירוגין , עד העשור הראשון של המאה החמישית לסה"נ . כתובת בבית הכנסת בחמת טבריה , ראשית המאה הרביעית לסה"נ < בכל אחד מהריבועים מופיע שם של תורם לבית הכנסת שהיה מהמקורבים לבית הנשיא . כל שמות התורמים יווניים , ויש הרואים בכתובת זו דוגמה להשפעת התרבות ההלניסטית על הנשיאות .
|
|