|
|
עמוד:79
העמדה הקנאית מתחזקת בקרב הפרושים ככל שהתקדמו הרומאים בכיבוש הארץ כך נחלש מעמדה של ממשלת המרד המתונה , ואילו כוחם של המורדים הקנאים התחזק . המורדים כינו את עצמם קנאים משום שראו את עצמם ממשיכי דרכו של פנחס בן אלעזר שקינא לה' ( במדבר כה , יא . ( הם נלחמו נגד המתונים והפילו את ממשלת המרד , שהייתה בעיניהם ממשלת בוגדים . העמדה הקנאית התחזקה גם בקרב הפרושים , והעוינות כלפי רומא , שנתפסה כמייצגת שלטון אלילי , התגברה . דוגמה לשינוי שחל בעמדות הפרושים היא הצטרפותו של רבן שמעון בן גמליאל , מראשי הפרושים וכנראה נשיא הסנהדרין בסוף ימי בית שני , לממשלת המרד ( עמ' . ( 77 לדעת חוקרים , מאז ימיו של הורדוס ייצגו החכמים שהשתייכו לבית שמאי עמדה שסירבה להשלים עם שעבוד לשלטון זר , ועם פרוץ המרד עמדה זו הייתה לעמדה הרווחת . עם זאת , בקרב הפרושים היו גם חכמים שהסתייגו מהמרד , למרות התנגדותם לשלטון הרומי . דוגמה אחרת להתגברות כוחו של בית שמאי בקרב הפרושים לפני החורבן היא התיאור המופיע בתלמוד על הריב שפרץ בין בית שמאי לבית הלל ( ויש המקדימים ריב זה לימיהם של הלל ושמאי עצמם . ( הריב חרג מחילוקי דעות הלכתיים והגיע עד כדי מעשי אלימות ( שבת יז ע"א . ( לפי מסורת מאוחרת , בהתנגשות האלימה בתוך בית המדרש נהרגו מאות יהודים , אך במקורות בני הזמן מוזכרת אלימות קלה בלבד . באותו אירוע הצליחו תלמידי בית שמאי לגבור על תלמידי בית הלל , ובשמונה עשרה הלכות – י"ח דבר – שהייתה ביניהם מחלוקת נפסקה ההלכה כבית שמאי ( שבת יג ע"ב . ( נוסף על שמונה עשרה הלכות אלו היו עוד שמונה עשרה הלכות שהתקבלו בהסכמה ועוד שמונה עשרה הלכות שהתעורר בעניינן ויכוח . רבות מההלכות שהתקבלה בהן דעתו של בית שמאי עוסקות בדיני טומאה וטהרה והן מבקשות להפריד בין יהודים לנוכרים – לדוגמה איסור לאכול פת , שמן או גבינות של נוכרים . לדעת חוקרים , ייתכן שאחת ההלכות מי"ח דבר – ההלכה על טומאת ארץ העמים – נועדה למנוע יציאה מארץ ישראל של פרושים שביקשו להתרחק ממאורעות המרד . לפי התלמוד ההכרעה על פי בית שמאי התקבלה בעליית ביתו של חנניה בן חזקיה בן גרון , שהיה ממנהיגי המרד . החוקרים למדים מכך שניצחונו של בית שמאי בתחום ההלכה היה ניצחונה של הגישה הקנאית ביחס לשלטון הרומי . מלחמת היהודים - הספר נכתב סמוך למאורעות , כנראה בארמית , ואחר כך תורגם ליוונית . הוא סוקר את המרד הגדול בשנים 73–66 לסה"נ מנקודת מבטו של יוסף בן מתתיהו , ומגמתו היא להראות את התוצאות החמורות שיש למרד נגד רומא ולהטיל את האחריות למרד על הקנאים ולא על כלל היהודים . נוסף על כך , יוסף בן מתתיהו מנסה בספר להצדיק את מעשיו בגליל בתקופת המרד ובמיוחד את מעברו למחנה הרומאים . טומאת ארץ העמים - מושג שראשיתו בימי גזרות אנטיוכוס ולפיו אסור לכוהנים לצאת מארץ ישראל , משום שהשטח מחוץ לארץ ישראל מטמא את הכוהנים בטומאת מת . בימי המרד הגדול הורחב השטח שנחשב לטמא . יוסף בן מתתיהו הציע למסתתרים להרוג איש את רעהו לפי סדר מתוכנן כך שהוא יישאר בחיים . הוא הסגיר את עצמו לידי הרומאים ובספרו הסביר כי החליט לבחור בחיים בעקבות ניצחונות הרומאים שהיו בעיניו אות לכך שהאל החליט לכלות את היהודים . יוסף נלקח בשבי לרומא ושם הוא שינה את שמו ליוספוס פלוויוס , על שם משפחת הקיסר אספסיאנוס . ברומא הוא כתב את ספריו , ובהם את ספרו מלחמת היהודים על תולדות המרד .
|
|