|
|
עמוד:65
בתמורה לסיוע שהגיש אנטיפטרוס ליוליוס קיסר ( קיסר רומא בשנים 44–47 לפסה"נ ) הוא קיבל אזרחות רומית ושחרור ממסים . אנטיפטרוס התמנה לפרוקורטור – משגיח ומפקח , בעיקר על עניינים כספיים . פצאל בנו הבכור התמנה למושל ירושלים , והורדוס בנו השני למושל הגליל . מינויים אלו חיזקו את מעמדו של בית אנטיפטרוס ואת נאמנותו לרומא . כישוריו של הורדוס בתפקיד מושל הגליל והזדהותו עם האינטרסים הרומיים הביאו להכתרתו בשנת 39 לפסה"נ למלך בחסות רומא . הורדוס קיבל גם את התואר מלך בעל ברית וידיד העם הרומי , ולגיון רומי נשלח לירושלים כדי להבטיח את שלטונו . במעמד מלך בחסות רומא הוא היה רשאי להחזיק צבא משלו ונהנה מאוטונומיה משפטית וכלכלית . עם זאת , הורדוס לא היה רשאי לנהל מדיניות חוץ עצמאית , ובניגוד למלכים החשמונאים הוא לא היה כוהן גדול . מתנגדיו ראו בו " יהודי למחצה" והבליטו את מוצאה האדומי של משפחת אנטיפטרוס . קשריו ההדוקים של הורדוס עם קיסר רומא אוגוסטוס ( קיסר בשנים 27 14–נ"לפסה לסה"נ ) ועם השכבה השלטת ברומא סייעו לו לבסס את שלטונו . משענת אחרת לשלטונו הייתה יסודות חברתיים הלניסטיים לא יהודיים שהורדוס נעזר בהם לצורכי המנהל , הצבא , הדיפלומטיה וחינוך הבנים , ולשם יצירת אווירה תרבותית הלניסטית בחצרו . כדי להגדיל את התמיכה בשלטונו נשא הורדוס לאישה את מרים החשמונאית , נכדתם של הורקנוס השני ואריסטובלוס השני . נישואיו למרים התקיימו תוך כדי מאבק במתתיהו אנטיגונוס השני ובנאמניו . הורדוס הוא שעמד מאחורי הוצאתו להורג של מתתיהו אנטיגונוס השני , והוא הרג גם ארבעים וחמישה מעשירי ירושלים ומתומכיו של מתתיהו אנטיגונוס השני . החשש של הורדוס מחידוש מלכות החשמונאים היה כה גדול שהוא רצח את כל צאצאיהם ובהם גם את אשתו מרים ואת בניו . מערות ארבל < בעת שהורדוס היה מושל הגליל נמלטו נאמניו של מתתיהו אנטיגונוס השני למערות ארבל . בעזרת כלובי ברזל השתלשלו חייליו של הורדוס ממרומי הצוקים אל פתחי המערות ורצחו אותם .
|
|