|
|
עמוד:22
העם חותם על אמנה המבטאת את הזהות היהודית התהליך הרוחני שחל בקרב היהודים שגלו לבבל והפעולות של עזרא ונחמיה למען עיצוב הזהות היהודית הגיעו לשיאם בטקס שבו חתם העם על אמנה ( מלשון אמירת אמן ) – מעין ברית בשבועה בין העם לאלוהיו ( נחמיה י , ל–מ . ( החותמים על האמנה התחייבו להימנע מנישואי תערובת עם כל העמים הלא-יהודיים , ולא רק עם העמים שהוזכרו בתורה . הם התחייבו לשמור שבת באמצעות שביתה לא רק ממלאכה , כפי שכתוב בתורה , אלא גם ממסחר , כפי שנהגו היהודים שגלו לבבל . החותמים על האמנה קיבלו על עצמם לפעול לאחזקת המקדש ולאחזקת המשרתים בו על ידי תרומות ומעשרות ובכך לחדש את שמירת המצוות התלויות בארץ . על החובה האמורה בתורה נוספה התחייבות לתרומה קבועה של שליש שקל מדי שנה בשנה , ומאוחר יותר בימי הבית השני עלתה התרומה לסכום של מחצית השקל . נוסף לכך נקבעה חובה להביא קורבן עצים : כל בית אב התחייב לספק עצים במועד קבוע לצורכי הקרבת הקורבנות במקדש . התחייבות אחרת הייתה לקיים את מצוות השמיטה – שמיטת קרקעות בשנה השביעית ( שמות כג , יא , ( וגם שמיטת חובות בסופה של השנה השביעית ( דברים טו , א–ב . ( תרומות ומעשרות - בימי הבית השני היו נותנים חלק מהתוצרת החקלאית לכוהן . ממה שנשאר היו נותנים מעשר ראשון ( עשרה אחוזים ) ללוי ; ומשאר התוצרת היו מפרישים בשנים אחדות מעשר עני , שאותו נתנו לעניים , ובשנים אחרות מעשר שני , שאותו אכלו הבעלים בירושלים בטהרה . בימינו מקיימים רק את מצוות הפרשת מעשר עני ומעשר שני . שמיטת קרקעות – שנת שמיטה מתרחשת אחת לשבע שנים . בשנה זו לא מעבדים את האדמות וכל יבולי השדות הם הפקר . נחמיה פועל להרחקת העמים השכנים במסגרת הפעולות לחיזוק החיים הדתיים פעל נחמיה לשיקום חומות ירושלים , שהיו חרבות מאז המצור של נבוכדנאצר . נחמיה ראה בכך לא רק דרך להעניק לירושלים ביטחון פיזי אלא גם דרך לנתק את הקשרים הכלכליים והחברתיים בין תושבי ירושלים לבין שאר תושבי הארץ והעמים השכנים ולחזק את אופייה היהודי של העיר . שערי העיר היו נסגרים לקראת ערב , ובשבת הוצבו עליהם שומרים , שתפקידם היה למנוע מסוחרים בני עמים שכנים להיכנס לעיר ולסחור בה בשבת ; נחמיה אף איים לפגוע בסוחרים שיעזו ללון מחוץ לשערי העיר , וזאת כדי שיהודים לא יצאו מהעיר לסחור עמם בשבת . הפעולות של נחמיה לחיזוק אופייה היהודי של ירושלים ונגד נישואי תערובת עוררו את התנגדותן של השכבות הגבוהות בחברה . חוגים אלו דגלו בקיום קשרים כלכליים וחברתיים עם העמים השכנים , ואף קשרי נישואים . לדוגמה , לאלישיב הכוהן הגדול היו קשרים הדוקים עם טוביה העמוני – בן למשפחה בעלת נכסים בעבר הירדן – והוא הרבה להתייעץ עמו . אלישיב היה מוכן לשתף את העמים השכנים בעבודת המקדש , והוא ניצל את ההזדמנות בעת שנחמיה נאלץ לחזור לתקופה קצרה לבבל כדי להעמיד לרשות טוביה העמוני לשכה פרטית במקדש ( נחמיה יג , ו . ( כאשר נחמיה חזר לארץ ישראל בערך בשנת 431 לפסה"נ הוא ביטל את הלשכה של טוביה והשליך את כליו מהמקדש . נחמיה גם גירש מירושלים את נכדו של אלישיב הכוהן הגדול בשל נישואיו לבתו של סנבלט החורוני שהיה הפחה בשומרון .
|
|