עמוד:16

אנשי הכנסת הגדולה מעצבים את החיים הדתיים בימי שיבת ציון החל לפעול בארץ ישראל מוסד שנקרא כנסת גדולה . מקור השם ואופיו אינם ברורים , אך אנשי הכנסת הגדולה נחשבים למי שעיצבו את החיים הדתיים בראשית ימי הבית השני . אחד ההסברים לתואר " גדולה" הוא ש " החזירו את הגדולה , "ליושנה כלומר החזירו לתפילה את מטבע הלשון שטבע משה : " האל הגדל הגבר והנורא" ( דברים י , יז . ( בימי החורבן השמיט ירמיהו את התואר " , "נורא ודניאל השמיט את התואר " גיבור" ( תלמוד ירושלמי , ברכות ז , ג . ( הסבר אחר לתואר " גדולה" הוא שהמוסד כנסת גדולה היה מעין בית דין מרכזי , כמו הסנהדרין , לעומת בתי דין מקומיים . לפי דעה זו מדובר במוסד של קבע . השערה אחרת היא שמדובר בהתכנסות של העם כולו בהזדמנויות מיוחדות . ייתכן גם שהמוסד כנסת גדולה היה דומה למועצות שפעלו בערי מקדש בבבל . לפי התלמוד הבבלי ( מגילה יז ע"ב ) מנו אנשי הכנסת הגדולה מאה ועשרים איש , אך לפי התלמוד הירושלמי ( מגילה א , ה ) מנו אנשי הכנסת הגדולה רק שמונים ושלושה או שמונים וחמישה חכמים . יש גם הסוברים שמספרם של אנשי הכנסת הגדולה לא היה קבוע . בקרב אנשי הכנסת הגדולה היו הנביאים שחיו בראשית ימי שיבת ציון : חגי , זכריה ומלאכי ; ואולי גם מרדכי היהודי , שחי כנראה בימי כסרכסס מלך פרס בשנים 465–485 לפסה"נ . סנהדרין - אחד ממוסדות ההנהגה היהודית בימי הבית השני . ביוונית סינהדריון – לשבת יחד , ומשמעו : מועצה , התכנסות . הסנהדרין הייתה בית הדין הגדול והשתתפו בה שבעים או שבעים ואחד חברים ; כמו כן היא שימשה בית מדרש ללימוד תורה . המקדש והכוהנים נהנים ממעמד מיוחד בעקבות הצו של דריוש הפכה ירושלים לעיר מקדש – עיר שבמרכז חייה עמד המקדש והפעלתו מומנה מתרומות העם ומתקציב הממלכה הפרסית . דריוש פטר את המקדש ואת הכוהנים מחובת מסים ומעבודות אחרות , כפי שהיה נהוג גם במקדשים אחרים בממלכה . הכוהן הגדול שימש משנה לפחה : הפחה היה האחראי לענייני ביטחון וגביית המסים , והכוהן הגדול היה אחראי על ענייני הפנים – לרבות סדרי המקדש , המשפט והסדר החברתי . בצדו של הכוהן הגדול פעלה מועצת הזקנים והשתתפו בה בני השכבות הגבוהות . המעמד המיוחד שהעניקו מלכי פרס לכוהנים היה אחד האמצעים להבטיח את נאמנותם לשלטון , אך הוא היה גם אחד מהגורמים לעלייתו של מעמד הכוהנים לתפקידי הנהגה בחברה היהודית . כל הכוהנים הגדולים היו מצאצאי יהושע בן יהוצדק , ורק מי שנולד למשפחת כוהנים היה יכול להתמנות למשרה . הכוהן הגדול שירת בתפקידו עד יום מותו , ואז עברה המשרה לבנו אחריו . בעבודת המקדש נטלו חלק כל משפחות הכוהנים . הן חולקו לעשרים וארבעה משמרות כהונה , וכל משמר שירת במקדש במשך שבוע אחד לפי סדר קבוע . בשאר ימות השנה ישבו הכוהנים בערי השדה ובכפרים ועסקו בחקלאות או שימשו בתפקידי שופטים , מורים וסופרים ( עמ' . ( 21 הכוהנים ששירתו במקדש נהנו מהתרומות , מהמעשרות ומהקורבנות שהביא העם , ומעמדם התחזק – הם היו למעמד חברתי עשיר , ובינם לבין השכבות הגבוהות בחברה של העמים השכנים נקשרו קשרים חברתיים וכלכליים , ואף קשרי נישואים .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר