עמוד:8

המצאת הטפטפת מבוססת , למעשה , על עיקרון פשוט ויעיל : במקום להשקות את הגידולים החקלאיים בממטרות , פורשים רשת של צינורות פלסטיק דקים ומחוררים , שמהם מטפטפים מים כל הזמן . המים מגיעים בקצב איטי הישר אל שורשיו של הצמח , וכך הצמח לא מתייבש וגם היבול שלו גדל . ידוע כי במהלך ההיסטוריה השתמשו בשיטות דומות לשיטת ההשקיה של הטפטפות . למשל : השקיה באמצעות כדי חרס עם חריצים קטנים , שמולאו במים ו"נשתלו" באדמה ליד הצמחים , על מנת להקטין את זרימת המים ולהאט אותה . בלאס חשב על השקיה בטפטוף בעיקר כאמצעי לחיסכון במים . כאשר משתמשים בממטרות להשקיה , חלק מהמים מתפזרים סביב או מתאדים ולא מגיעים אל הצמח עצמו , ואילו הטפטפת מאפשרת לכוון את קצב הזרימה של המים ולהתאים אותו בדיוק לצרכיו של הצמח . מהר מאוד התברר שהיתרונות של ההשקיה בטפטוף גדולים הרבה יותר , וההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישון בחקלאות . הטפטפת הראשונה של בלאס הייתה הדגם הראשון של הטפטפת , ולאחר מכן פותחו סוגים שונים של טפטפות מתקדמות יותר . התקדמות משמעותית חלה עם המעבר לשימוש בצינורות יצוקים מפלסטיק . בשנת 1965 חתמו שמחה בלאס ובנו ישעיהו על שיתוף פעולה עם קיבוץ חצרים . הם הקימו יחד חברה בשם " , "נטפים והחברה הזאת החלה לייצר טפטפות על פי הידע שהעבירו לה שמחה בלאס ובנו . חברת " נטפים" מייצרת את הטפטפות גם כיום , והיא מוכרת אותן בלמעלה ממאה מדינות בסכום של כמיליארד דולר בשנה . ביובל החמישים למדינת ישראל זכתה ההמצאה בתואר " המצאת היובל” בגלל הכבוד שהיא הביאה למדינה בעולם .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית

ישראל. משרד החינוך


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר