|
|
עמוד:68
היא כי המוח מאחסן מידע אודות מרחבים מוחלטים ומרחבים יחסיים במקומות שונים . באופן זה , נתיב הליכה או נסיעה הוא מרחב יחסי . במרחב יחסי קיימת חשיבות לפרטים , מאחר שכל פרט קשור לפרטים אחרים בשרשרת . זהו ידע מצטבר המושג במהירות , אך הוא אינו גמיש . הדבר מתבטא באובדן הדרך אם נשכח פרט אחד בשרשרת . לעומתו יצירת מרחבים מוחלטים מונעת מסקרנות ולאו דווקא מתוך צורך לזכור נתיב מסוים המוביל ליעד מסוים . בסוג מרחב שכזה הפרט בונה ייצוג כולל של הסביבה , הן טבעית והן עירונית , שיכול לעזור לו להבין כיצד הסביבה בנויה וכיצד היא מתפקדת . שתי הצורות הן כמובן שתי צורות לימוד משלימות . לימוד נתיבים בעיר , למשל , תורם לפיתוח תמונה כוללת לבחירת נתיב , ועל כן אין דרך להפריד בין שתי הצורות בזמן מחקר . ( Gooledge 1978 ) שילב בין שתי הצורות בהציעו מודל המורכב משלושה שלבים , ולפיו הפרט לומד תחילה מקומות , אחר כך הוא יוצר קשרים ביניהם , ואחר כך הוא יוצר אזורים המקיפים קבוצות של מקומות . מרבית החוקרים מסכימים כי מקומות נלמדים ראשונים ומשמשים כעוגנים מנטליים . ברור כי ניסיונו של הפרט הוא הקובע את הלימוד , אבל אפשר להבחין כי בני אדם הגרים באותו אזור נוטים ללכת במסלולים דומים הנובעים ממניעים דומים ( פונקציות כגון : גן , בית ספר , חנויות וכיו " ב . ( שלבי התפתחות התפיסה המרחבית- סביבתית במהלך חיי הילד תפיסה מרחבית ( Rogoff 1986 & Gauvain ) ערכו ניסוי בקרב שתי קבוצות של ילדים בגיל . 7 קבוצה אחת נתבקשה לשנן תרשים של בית מגורים ואחר כך לשרטט אותו מן הזיכרון . הילדים בקבוצה זו שיננו את הפרטים המופיעים בתרשים ללא הקשרים מרחביים . הקבוצה השנייה ביקרה בבית המגורים , והילדים סימנו את החדרים השונים בבית באמצעות סרט סימון , ואחר כך אף הם שרטטו את מפת הבית . התברר כי ילדי הקבוצה השנייה זכרו פרטים רבים יותר מהבית האמור , ואף היטיבו לשרטט את מפת הבית .
|
|