עמוד:142

לא היה אפשר לשמוע , כי סבא הדליק את הרדיו בקולי קולות , ולא אכפת היה לו , שהמילים לא ברורות , כי מוזיקה מרשת אחרת התערבבה בחדשות של השעה שבע . ע 0 פתי את האוזן האדומה של 0 בא עם כפות הידיים שלי , ואמרתי לתוכה חזק וברור , שאם הוא לא יתרגל למוסד , הם יוציאו אותו אחרי חודש . סבא אמר , מה אמרת , חודש ? הוא צחק וצחק עד שדמעות ירדו על לחייו , והוא בכה מתוך צחוק . לפני שהלכו , אבא קשר את המזוודות , וסבא ישב עוד במטבח , ומולו הקפה , שלא נגע בו . נחמ , [ תהיה מוכן בשבע וחצי בבוקר , ואל תשכח את התרופות שלך . בבוקר הם באו לקחת אותו עם מונית וכל הניירות . שבע פעמים צלצלו לו בדלת . אחר כך דפקו בה , ולבסוף לקח אבא פטיש מהשכנים , ושבר את הדלת . המיטה של סבא הייתה ריקה , קרה ומסודרת . הוא לא היה במטבח ולא במקלחת ולא בשירותים , בשום מקום . בערב הם פנו למשטרה . אבא הסתובב מחלון אל חלון , ירד לרחוב , 1 עלה ושתה קפה אחרי קפה , אולי עשר פעמים אמר לה , אני אדיוט שוויתרתי לך . אסור היה לו לעשות את זה . היא אמרה , שהעניין מוכיח כמה שצדקה . נחמן כבר לא לגמרי צלול , הוא ברח כמו ילד , אבל כמו ילד הוא גם יחזור . אתה הרי יודע , שהוא פוחד מהצל של עצמו . לא ידעתי איך הוא ברח מהצל של עצמו . אולי הרגליים הלבנות הדקות שלו בורחות , והוא כל כך קל , ומתחיל לעוף כמו פרפר לבן , עד שהוא נפרד מצילו , ועף באוויר , וצל קטן נשאר לבדו על האדמה . רק שלא "פול על אבן , לפני שיתחיל לעוף , ושלא "פלו לו הנעליים , שכל כך גדולות עליו . המשטרה מסרה את תמונותיו , וברדיו הודיעו , שהמשטרה מבקשת לעזור לה בחיפושיה אחרי נחמן שט"נפלד , וזו הייתה פעם ראשונה , שמישהו מהמשפחה שלי התפרסם ברדיו . הם התהלכו בבית שותקים . אבא קפץ לכל טלפון , ושעות נעלם מהבית , מחפש י בפרדסים ובבתי חולים . חאלד שוב נתן לי שומשומים , ואמר , תראה שימצאו אותו . זקנים , אין להם כוח . היא כבר ידעה איפה למצוא אותי , וחאלד הביט בה ישר וחזק , כשבאה לקחת אותי . ביום הגורלי היה לי חום גבוה , ונשארתי לשכב במיסה . בצהר"ם דפקה המשטרה בדלת . הם אמרו לאבא , שיבוא לזהות את הזקן , שהם מצאו . לקחתי את פטרו מהארגז , וצעקתי לו , מצאו את סבא , מצאו את סבא , ורצתי לספר לחאלד . פטרו היה כבד לי בריצה הזאת . היו לי בפה המילים - מצאו את סבא , אבל הן נתקעו וחזרו פנימה . הסתכלתי , וראיתי את השמלה הירוקה שלה . הוא חתך אבטיח , ונתן לה , והיא צחקה , וניגבה את המיץ של האבטיח . עמדתי ליד הקיר , חונק את הבכי . אילו יכולתי , הייתי אוסף את אלפי האבנים שבגבעה , וזורק אותן אחת אחת . אחר כך ישבתי עם פטרו בתוך חבית ריקה , ושמעתי את השם זוריק בכל הגבעה . לא יצאנו משם , גם כשפתח החבית התחיל להשחיר . לא היה לי בשביל מה לצאת . לא רציתי , שפטרו ימות איתי , אז הוצאתי אותו החוצה . אולי יהיה לו מזל , וחאלד ימצא אותו . כי בערב פצעו את האוויר הצעקות שלה זוריק ... זוריק ,... והקול העבה של אבא נשבר על הגבעה . תגיד , אתה משוגע או מה ? קולו של חאלד בא אל" מהתקרה של החבית . ידיו החזקות תפסו אותי , וכשהוא נתן לי לשתות , היו המון כוכבים בשמים , ולאס לאט כבתה האש , שהייתה לי במוח מהמים הקרים , ששפך על הראש . שכבתי על המיטה שלו , והוא כיסה אותי במעיל , ואמר , יאללה , איך אתה חולה ילד . התעוררתי בבית , ופניה לבנים . שאלתי , מה שלום הרגליים של סבא , ואם הן פצועות מכל הימים , שהלך לאיבוד . היא אמרה , שסבא נח סוף סוף מכל הצרות . שאלתי , אם הוא נח בבית שלנו או שלו . לא כאן ולא שם , אמרה .

נטע-מטח


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר