עמוד:132

98 . בי בוד הוריס ומוראם הרב דוב יוסף הלוי סולוביןנ ' יק שני מרכיבים יש לצו כיבוד ההורים ומוראם : מעשה המופנה כלפי חוץ וחוויה המופנית פנימה . באשר למעש י ה המוחצן , פיתחה ההלכה מערכת נורמטיבית וסכנתה של התנהגות הולמת מצד הילדים כלפי הוריהם . אלה מציגות סטנדרטים קבועים ומחייבים של התנהגות נאותה , אשר הבן , או הבת חייבים לציית להם . [ ... ] ובאשר לחוויה המופנית כלפי פנים : כאן מתעלים כיבוד ההורים ומוראם מרמת המשמעות הטכנית-מעשית אל רמת החוויה . יסוד חדש מוזרק אל תוך המעשה - המ 1 סיבצ ; ה , עמדה פנימית המביאה את האדם לפעולה , הל 1 ך נפש הממלא את כל כולו . המעשה הופך לאמצעי , שדרכו מתבטאת החוויה , זו התחושה האינטימית שעברה תהליך של nwinn UJTTCI ctrcj riDWinn את נקיקי פנימיותו של הקיום האישי . [ ... ] במישור זה של כיבוד ההורים הופך המעשה לאמצעי , שדרכו משמיעה את קולה מחויבותו הפנימית של הילד כלפי הוריו , וכך נעשית מערכת יחסים פ 1 ךמלית לזיקה מלאה , ריחוק פיזי הופך לקרבה רוחנית , ואת מקומה של הנפרדות החוצצת בין שתי דמויות תופסת אחדות קיומית . התנהגות נבונה כלפי ההורים הופכת לפעולה כנה ובעלת משמעות . מכיוון שהנורמה הכללית הקרויה "חסד " כוללת גם יסוד של ת 1 עלתניות , הרי שיש סיבה טובה לשער , שגם במצוות כיבוד אב ואם נכלל יסוד זה . ואכן , התורה חותמת את מצוות כיבוד הורים בהבטחה : "למען יאףכן ןמיף ולמען / יטב לך " ... ( דברים ה 6 ו . ( הצו התובע לכבד את האב והאם התפתח מתוך מודעות עמוקה לתלות ההדךית , שבין בני האדם , ולחוסר יכולתו של הפרט לספק את כלל צרכיו בעצמו . ההורים מעניקים חלק מעצמם לילדם ; הם מעמידים אותו על רגליו ועוקבים מקרוב אחר גדילתו , מלידה ועד בגרות , במסירות אין קץ , ותוך הקרבה עצמית על-אנושית . אין אדם יכול להגיע לבגרות מבלי שבחוהו- אחרים , בדרך כלל הוריו . מעשי ההקרבה מצד האב והאם , הם שמאפשרים לילד לגדול כראוי ולהתחנך נכונה . בשלב זה הילד הוא מי שמקבל את הטובה ; ההורים הם המעניקים והעמלים . הזמן חולף עובר . הילדים גדלו , הוריהם זקנו . הילד הענוג והרך היה למבוגר , חזק מכל בחינה , גופנית , רוחנית וחברתית , ואילו ההורים הזקנים - מי שהיו לפני עשור או שניים איתנים ונמרצים - נחלשו ונעשו חסרי אונים . כעת הם זקוקים לעזרתו של ילדם , אותו תינוק רך , שלא מכבר נישקוהו וחיבקוהו . ההלכה קובעת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים : עזור לאביך ולאמך מטעמים אטכ"ם טהורים . ההלכה היא מעש י ית עד מאוד ומביאה בחשבון את חוויית קיומנו האנושי . היא פרגמטית , ובשל כך פונה אל היסוד האנוכי שבאדם ואומרת לו : קיים את ההלכה , כי בכך אתה מקדם את טובתך שלך . כיבוד האב והאם , שימושם והעזרה להם , כל אלה אינם רק מעשים טובים , אלא גם מעשים ששכרם ותועלתם בצידם . הילד , אשר גילו הצעיר , חוזקו ויכולותיו הם לדידו מקור של שמחה וגאווה , יצטרך , בין אם ירצה ובין אם לא , לעמוד בבוא הזמן נוכח חוויית הזקנה , השבירות הגופנית והחולשה השכלית , ולא יוכל להתקיים קיום עצמאי בלא עזרתם של ילדיו . אם יתייחס אל הוריו כראוי , יזכה ליחס דומה מצד צאצאיו שלו . הצו לכבד את ההורים וליחא אותם תובע בשלב זה מן הבן עשייה בפועל . עליו לספק להוריו מזון , כסות , מחסה , טיפול רפואי ועזרה סיעודית , כיוון שבעתיד כלשהו יבקש מילדיו שלו לעשות עימו כך . עם זאת , אל לו לפגוע באביו ובאימו הזקנים , להכלימם או לעלוב בהם , גם

נטע-מטח


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר