עמוד:12

8 . הספר אשר לאימי אלבר כהן ( מעובד ) בן שמונה עשרה ה"ת , כשעזבתי את , "מךס ונסעתי לז ' נווה , שם נרשמתי לאוניברסיטה . אז נעשתה בדידותה של אימי קשה עד מאוד . היא לא היכתה שורשים . "במרס אומנם , היו לה שם כמה קרובים רחוקים , אך הם היו עשירים , "מד והזמינו אותה , רק כדי שתראה עד כמה הם עשירים , כדי לשוחח איתה על קשריהם הנוצצים ולחקור אותה בנווב לב על עסקיו הצנועים של בעלה . אחרי ביקורים מספר הפסיקה ללכת . אחרי התקף הלב הראשון שלה , היא לא הייתה יכולה עוד לעזור לאבי בעב 1 דתו , ולכן היא בדרך כלל ישבה בודדה בבית . לא היו לה חברים , מכיוון שהיא לא ידעה להסתדר עם האנשים מסביבה . הנשים של חבריו של אבי לעבודה לא היו לרוחה , והיא בוודאי לא מצאה חן בעיניהם . היא לא ידעה לדבר כמו נשות המסחר האלה , לצחוק איתן בחבורה , והיא לא התעניינה במה שעניין אותן . מכיוון שלא התארחה אצל איש , היא "התארחה " בדירתה . אחר הצהריים , כשסיימה את ' T : T : T : עבודות הבית , נהגה לבוא לבקר את עצמה . לבושה היסב טיילה בדירתה האהובה , סקרה כל חדר , "שרה שמיכה או כרית , נהנתה מחדר האוכל שלה , בדקה , אם אומנם הכול מסודר . היא אהבה את הסדר , את ריח חומרי הניקוי ואת הספה החדשה והמכוערת . היא התיישבה על הספה , ואירחה את עצמה בביתה . מכשיר הקפה החדש , שקנתה לעצמה זה לא כבר , היה מכר חדש . היא חייכה אליו , הרחיקה אותו קצת , כדי לראות אותו טוב יותר , או לפעמים הסתכלה על הארנק החדש , שנתתי לה מתנה . היא שמרה עליו עטוף בנייר משי , ולא השתמשה בו מעולם , כי חבל היה לקלקל אותו . חייה היו דירתה . חייה היו לכתוב לבנה , לחכות למכתבי בנה , לתכנן נסיעות אל בנה , לחכות לבעלה בדירה השותקת , לברך אותו כשחזר , ליהנות מן המחמאות , שנתן לה . היו גם בתי הקפה , שבהם הקשיבה לפעמים לשיחתן של גבירות מכובדות , כשהיא אוכלת עוגה , נחמת המבודדים . היא לקחה חלק בשיחות ככל שיכלה . היה לה ךי בהנאות מסכנות ופשוטות כאלה . תמיד צופה , אף פעם לא שחקנית . חייה היו ללכת לבדה לקולנוע . הדמויות האלה על המסך , הן קיבלו אותה לחברתן . היא בכתה , כשראתה את הצרות של הגברות הנוצריות היפות . כל חייה הייתה זרה ומגורשת , ילדה ביישנית , שראשה הגדול מדי צמוד אל חלון בית הקפה החברתי . אינני יודע מדוע אני מספר על חייה העצובים של אימי . אולי כדי לנק 1 ם את נקמתה . על השולחן היא הניחה תמיד את צלחתו של בנה הנפקד . ועוד יותר , ביום הולדתו היא גם נתנה לו , לנפקד , 1 שמה על צלחתו את חתיכות הבשר הטובות ביותר . לפניה הניחה את הצילום שלי , ולידו פרחים . לסיום הארוחה , ביום הולדתי , הניחה על צלחת הנפקד את עוגת השקדים , תמיד אותה עוגה , משום שהייתה חביבה על" בילדותי . אז מזגה ידה הרועדת "ןסאמוס לכוסו של הנפקד , תמיד אותו "ן עצמו . היא אכלה בשתיקה , לצד בעלה והסתכלה בתצלומי . ( על פי : אלבר כהן , תרגום . - ניצה בן ארי , הספר אשר לא"מי , ( 2002 ( 1 "איני יודע מדוע אני מספר על חייה העצובים של אימי . אולי כדי לנקום את נקמתה " . מה אתם חושבים : למה אלבר כהן כתב את הספר אשר לאימו ? ( 2 אתם מצלמים את האם בביתה . ספרו , על פי הקטע שקראתם , מה אתם רואים בתמונות . ( 3 כתבו מכתב , שהאם כתבה לבנה , או שהבן כתב לאימו .

נטע-מטח


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר