|
|
עמוד:244
לא חלפה שנה , ושוב הוצבה הבעיה לפתחו של בית המשפט העליון . הפעם היה המקרה מורכב במיוחד , שכן לא דובר בחולה מבוגר שמודע , לכאורה , לבקשתו . טלילה שפר , חברת קיבוץ בת , 39 פנתה לבית המשפט בבקשה להמית את בתה התינוקת , יעל , בת השנתיים כמעט , החולה במחלת טי זקס , מחלת ניוון שרירים תורשתית שסופה מוות . לאם לא נערכו לפני הלידה בדיקות מי שפיר ואיתור נוגדני המחלה בגלל סיבוך בעת ההיריון , ומחלתה של יעל התגלתה רק לאחר הלידה . התינוקת לקתה בעיוורון , בפגיעה מוטורית חמורה ובהתקפים חוזרים של דלקת ריאות . היא אושפזה במחלקת הילדים בבית החולים בצפת , במשך חודשים ארוכים . כל העת שהתה ליד מיטתה מטפלת מטעם הקיבוץ . תחילה ביקשו הוריה של יעל מהרופאים כי בעת התקף של דלקת ריאות לא תחובר הילדה לחמצן , ולא יינתנו לה תרופות , אולם הרופאים השיבו בשלילה . לטענתם , הבת כלל אינה מונשמת , והיא גם אינה סובלת מכאבים . בבית החולים התבטאו ו " אין לזרז את המוות רק מפני שהמשפחה סובלת , אם מישהו רוצה — יוכל לקחת את הילדה בחזרה לקיבוץ . " כאמור , פנתה האם , בסיוע '' העמותה לזכות האזרח על חייו / לבית המשפט המחוזי בתל אביב , בבקשה לתת פסק דין הצהרתי , כי הבת , באמצעות אמה , זכאית לסרב לכל טיפול מאריך חיים , למעט שיכוך כאבים גרידא . בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על הסף . האם הגישה ערעור לבית המשפט העליון , אולם הוא דחה את הערעור . שופטי בית המשפט העליון השתכנעו מעדות הרופאים כי התינוקת אינה סובלת , כבודה נשמר , ולפיכך קדושת חייה — גם במצבם הסופני — הוא הערך הבלעדי והקובע . כל התערבות ופגיעה בהם עומדת בניגוד מוחלט לערכים של מדינה יהודית דמוקרטית " . בפסיקתו התייחס בית המשפט לחוק הישראלי הקובע כי 1 יךאו- אדם כאילו גרם למותו של אדם אחר , אף אם מעשהו או מחדלו לא היו הגורם התכוף , ולא היו הגורם היחיד למותו של האחר ... [ כאשר ] במעשהו או במחדלו החיש את מותו של אדם הסובל ממחלה או מפגיעה שהיו גורמות למותו , גם אילולא מעשהו או מחדלו זה . חוק העונשין , תשל"ז , 1977 סעיף 309 בית המשפט העליון הבהיר שהדין הפלילי מבחין בין מעשה אסור לבין מחדל אסור . ה '' פ = ) המרצת פתיחה , (' ננית המשפט המר / לזי כתל אכינ , , 78 / 799 פ"מ = ) פסקים מהחיים , ( תשמ"ט , בי " . 240 בית המשפט העליון , ע '' א = ; ערעור אזרח , 88 / 506 (> יעל שפר נגד מדינת ישראל .
|
|