עמוד:175

מסמך : 1 על החיים בירושלים בעת המצור קטע ממכתב שכתבה בימי המלחמה ציפורה פורת , סטודנטית אמריקנית שלמדה בירושלים . שלום לכולכם , כך אנחנו חיים בירושלים : במשך שלושה שבועות אני מחכה שהחנווני שלי ישמור לי ביצה . יש לי כרטיס הקצבת מזון , אך עד שאני מצליחה להגיע לחנות שבה אני רשומה , הנמצאת בעיר - וזו סכנת חיים לנסוע העירה באוטובוס - היא כבר איננה . ובכן היום הוא הצליח . ברכות הגדולה ביותר , בעל המכולת עטף את הביצה שלי בנייר ויחד עם ההקצבה שלי של מרגרינה , גבינה ומצרכים אחרים המגיעים לי , הניח אותה בעדינות על החבילה . במשך כל הנסיעה באוטובוס שמרתי על הביצה בשבע עיניים . ואז , בינגו , בדיוק לפני הכניסה לבית , מעדתי במדרגות , והאוצר שלי , שלא יסולא בפז ( אף על פי שמחירו אינו עולה על שלושה גרוש וחצי , ( התעופף באוויר , פגע בידי ונחת על המדרגות . אבל השתלטתי על המצב והצלתי חלק מן הביצה . הוספתי לה אבקת חלב ואבקת ביצים , והכנתי חביתה טעימה . שזו תהיה הצרה הגדולה ביותר שתיפול על ראשי . ( ... ) באהבה , ציפי פורת , , 'צ מכתבים מירושלים , עמ' 143 ילדים מטפסים על משוריין מן השיירה שהגיעה לירושלים , 18 באפריל 1948 חלוקת מים בירושלים , 15 ביוני 1948 שיירת אספקה עולה לירושלים

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר