עמוד:69

פרק שביעי ט " ו בשבט ראשיתו של ט " ו בשבט , או " ראש השנה לאילן " בתקופת המשנה . במקורו לא היה זה חג אלא תאריך שציין את מועד תחילת שנת מעשר האילן לפי בית הלל , כפי שנאמר במשנה : " ארבעה ראשי שנים הם [ ... ] באחד בשבט - ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי . בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו " ( משנה , מסכת ראש השנה פרק א , משנה א . ( בתקופה זו נהוג היה להפריש מעשר ( מעין מס ) מדי שנה בשנה מתנובת האדמה ועצי הפרי , והוא ניתן לכוהנים , ללוויים ולעניים . הפרות שגדלו על העץ עד ט " ו בשבט השתייכו לשנת המעשר הקודמת , וממועד זה ואילך התחילה שנת מעשר חדשה . במשך הדורות קיבל ט " ו בשבט אופי חגיגי . ביום זה נהגו לאכול משבעת המינים שבהם נתברכה ארץ ישראל : חיטה ושעורה , גפן , תאנה , רימון , זית ותמר . משמעות מיוחדת קיבל ט " ו בשבט במאה השש עשרה בצפת על-ידי המקובלים , שקבעו את " סדר ליל שמחת האילנות . " סדר זה של ט " ו בשבט כלל שולחנות ערוכים המקושטים בפרחים ובענפי הדס , ועליהם שפע פרות ויין . המסובים למדו תכנים הקשורים לפרות מתוך התורה , התלמוד וספר הזוהר , ואמרו תפילות מיוחדות לשלום האילנות . עם ראשית הציונות בארץ ישראל קיבל ט " ו בשבט משמעות נוספת : בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות בארץ ישראל על ט " ו בשבט כעל חג הנטיעות . הרעיון קיבל את אישורם של מוסדות התנועה הציונית , ומנהג הנטיעות התקבל בכל מוסדות החינוך העבריים והתבצע באמצעות הקרן הקיימת לישראל . בשנים האחרונות נוספה לט " ו בשבט משמעות חדשה , והוא הפך ליום שבו מציינים את השמירה על ערכי הסביבה והטבע .

מכון שלום הרטמן

תכנית בארי - מכון שלום הרטמן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר