עמוד:80

חז"ל אמרו שזהו איסור על אחזקת פסילים בבית . הרמב"ן אומר - לא תכירו באלים אחרים . הביטוי "על-פני" פירושו : מולי , בנוכחותי . פירוש זה מחזק את דעת חז"ל שלפיו הצו אוסר על עבודת אלילים במקביל לעבודת ה' " - על-פני . " הדיבר השני " ? לא-תע ^ ה לך פעל וכל-תמונה " ... מחזק את האיסור על אחזקת אלילים ועל עבודתם . הדיבר הרביעי : שמירת השבת ( שאלה ( 12 דיבר זה מנוסח על דרך החיוב . השבת מאופיינת באמצעות השביתה ממלאכה ובקדושתה . במחשבה הכוהנית נקשר קידוש השבת במקרא עם קידוש עם ישראל . בתקופת בית שני מתעצם הרעיון הכוהני והשבת הופכת לסימן מבדיל ומייחד של ישראל ובמימוש של רעיון הבחירה בישראל . ההשוואה בין שמות כ , 11-8 ובין דברים ה , , 15-12 מלמדת על הדמיון והשוני בין שני הנוסחים ו עיקר השוני הוא בצו זכור ( בשמות ) ושמור ( בדברים ) וכן בנימוק המובא בסוף . הזכירה מנציחה ומזכירה את שביתת ה' ממלאכתו בבריאת העולם . על פי הנימוק בספר שמות , השבת היא חיקוי למעשה הבריאה . בספר דברים שמירת השבת מתחילה ב"שמור" כי חוקים יש לשמור . הזיכרון - זה הקשור במורשת ההיסטורית - מתלווה אל הנימוק "וזכרת כי עבד היית ? אלץ מצרים . " בנימוקים לשבת יש מרכיב של אנושיות " - למען ינוח ע 5 ךך ואמךנך כמוך , " ויש מרכיב היסטורי - יציאת מצרים כמניע לגילוי נדיבות כלפי כל הנצרכים . השבת לא נוצרה כתוצאה מיציאת מצרים , אך האירוע נותן לצו משנה תוקף לדרישה האלוהית לשמור את השבת . בשני המרכיבים מתממש העיקרון של שחרור מעבדות לחירות . מה ראוי לעשות בשבת הצו על שמירת השבת מדגיש את השביתה של האדם מכל מלאכה ועל שחרורו משעבוד לבשר ודם . בתקופת בית שני נתפס יום השבת כזמן שראוי להקדישו להגות וללימוד תורה . ] " אלוהים ] ציווה לשבות מכל מלאכה בכל יום שביעי , להיאסף יחד כדי לשמוע את [ דברי ] התורה וללומדה בדייקנות . " ( יוסף בן מתיתיהו , נגד אפיון ב , עמ' ( 175 לפי פילון האלכסנדרוני יש להקדיש את יום השבת לעיון ולהגות , כשם שהאל הרהר והגה במלאכתו לאחר שסיים את הבריאה . < אפשר לחבר את הנושא הזה עט "עוד מבט" ( עמ' ( 152 המביא דרכים שונות לשמירת השבת בימים ההם ובימינו .

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר