|
|
עמוד:78
שמות פרק כ : עשרת הדברות לדברי חוקר המקרא משה ויינפלד , עשרת הדיברות היא תעודה שיש בה הצהרת אמונה . מקופלת בה מערכת חובות בסיסית , קצרה ותמציתית אשר מיועדת לבן עדת ישראל - עדה הקשורה בברית מיוחדת עם אלוהים . רשימת הצווים של עשרת הדיברות היא שקבעה את הקשר שבין ה' ובין ישראל . רק את עשרת הדיברות זכו בני ישראל לשמוע יוצאים ישירות מפי האל , ולפיכך הס העדות לקשר שבין העם ובין אלוהיו . עשרת הדיברות נישאו , ככל הנראה , בכל יום על שפתיו של כל בן ישראל הנאמן למורשתו , כתביעת יסוד של אלוהי ישראל מעדת ישראל . עשרת הדיברות אינם בגדר חקיקה מחייבת אלא הם ניסוח של תנאי החיברות בעדה . הדיברות הס בעלי תוקף אוניברסלי , שאינו תלוי בזמן או בנסיבות , ואין בהם פירוט או הגדרות משפטיות . הצווים מכונים "דברים" ( שמות כ ( 1 , ולא משפטים . הם מנוסחים בלשון נוכח , כאילו מכוונים אישית לכל אדם בעדה . יש לשער כי המגבש המקורי של המצוות נוסח כך : - אנוכי הי אלוהיך : לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני . - לא תעשה לך פסל . לא תישא את שם אלוהיך לשווא . - זכור את יום השבת . - כבד את אביך ואת אמך . - לא תרצח . - לא תנאף . - לא תגנוב . - לא תענה ברעך עד שקר . - לא תחמוד בית רעך . על פי : משה ויינפלד , עשרת הדיברות וקריאת שמע : גילגוליהן של הצהרות אמונה , הוצאת הקיבוץ המאוחד , 2001
|
|