|
|
עמוד:67
אפשר להדגיש את היופי שבביסוס האמונה באלוהים באמצעות צורך שהוא בסיסי ויומיומי כל כך , ואין קיום בלעדיו . ביסוס האמונה דרך הגשמי ולא בגשמי ( משה . ( בני ישראל צריכים לסמוך על אלוהים שימטיר את המן גם ביום המחרת . ובכל יום שבו לא יאספו בני ישראל מזון רב יותר מן הנדרש להם , כך יוכיחו את אמונתם ואת אמונם באל . בכל יום שבו לא יחסר לעם מזון ככל הדרוש לו - יתחזק ביטחונם ואמונם של בני ישראל באל , בכוחו ובעמידתו לצדם . שמות פרק טז , פסוקים 28-11 נושאים לעיון מעמיק > עמ' ( 117 מן הוא ז ! האוכל השמימי שמביא ה' לבני ישראל אינו מוכר להם . בפעמים הראשונות שבהן הם חוזים במן , הם שואלים בתמיהה- "מן הוא , " ? כלומר , מה הוא ? ומכאן ניתן לו שמו . זהו מדרש שם למילה "מן" ( שאלה . ( 15 הלחם השמימי ניתן לבני ישראל בכמויות רבות אך הם יכולים ללקט ממנו רק מה שיהיה להם לאוכלה באותו היום ( כשם שליקט אדם הראשון מפירות גן העדן . ( באמצעות ציווי זה מלמד משה את בני ישראל להסתפק במה שנצרך להם באמת ולא בצרכים כוזבים . כמו כן , מלמד משה את ישראל אמונה בה' מהי . הדרישה מאת בני ישראל אינה דרישה קלה . כשמדובר במזון , במצרך כה בסיסי , קשה מאוד לעמוד בהגבלה . הניסיון החינוכי הבא לידי ביטוי בפסוקים אלו הוא להתבונן למציאות עין בעין . בני ישראל מדמיינים את תקופת "סיר הבשר" במצרים . ובכן , מה ערך יש לו לסיר הבשר בעוד בניהם מושלכים ליאור והם עובדים בפרך ? בהגבלת האיסוף מתבקשים בני ישראל לחזור למציאות שאינה מדומיינת ולדעת בדיוק למה הם נזקקים - ללא דמיונות ( שאלה . ( 16 ביום השבת הניסיון קשה עוד יותר . אז נדרשים בני ישראל להתמודד עם הידיעה שמחר לא יהיה מן , ולהאמין שהמן שליקטו לא יבאיש . ביום השישי יאספו בני ישראל מנה כפולה של מן שתספק אותם גם ביום השבת , ובדרך זו לא ילקטו ביום השבת ( שאלה . ( 17 הציווי על ליקוט מן משנה ביום השישי ועל שמירת השבת ( באמצעות אי-ליקוט המן ביום זה ) הוא האזכור הראשון לקיום השבת בקרב בני ישראל . בבראשית פרק ב , שבת ה' מכל מלאכתו , והנה כאן , לראשונה , שובתים בני ישראל מכל מלאכתם . מצאנו שנוסף על חינוך לאמונה בה' ולהסתפקות במועט , לומד העם לקיים את אחת ממצוות היסוד של ישראל - השבת ( שאלה . ( 22
|
|